הסכם ריבנטרופ–מולוטוב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג) |
||
שורה 3:
'''הסכם רִיבֶּנְטְרוֹפּ–מוֹלוֹטוֹב''' (נקרא גם '''[[הסכם אי-תוקפנות|הסכם האי-תוקפנות]] הגרמני/נאצי-סובייטי''' או '''הסכם [[אדולף היטלר|היטלר]]–[[יוסיף סטלין|סטלין]]''') הוא הסכם בין [[ברית המועצות]] לבין [[גרמניה הנאצית]], שנחתם ב[[מוסקבה]] ערב [[מלחמת העולם השנייה]]. ההסכם כלל שני חלקים: החלק הראשון היה חוזה כלכלי בהיקף כספי של 200 מיליון [[רייכסמארק]], שנחתם ב-[[19 באוגוסט]] [[1939]], לפיו התחייבה גרמניה למכור ציוד, מכונות ומוצרים לברית המועצות, תמורת אספקת מצרכי מזון וחומרי גלם. החלק השני שנחתם ב-[[23 באוגוסט]] 1939 היה הסכם אי-תוקפנות בין שתי המדינות לתקופה של 10 שנים, לפיו הן התחייבו שלא לתקוף זו את זו, ולא לסייע לאחרים לעשות זאת. בנוסף לשני החלקים הגלויים, כלל ההסכם נספח סודי, שעסק בחלוקת תחומי ההשפעה של שתי המדינות ב[[מזרח אירופה]]. נציגי שתי המדינות לחתימה על ההסכם היו [[שר חוץ|שר החוץ]] הגרמני, [[יואכים פון ריבנטרופ]], ושר החוץ הסובייטי, [[ויאצ'סלב מולוטוב]].
ההסכם הופר על ידי גרמניה הנאצית פחות משנתיים לאחר חתימתו, עם פתיחתו של [[מבצע ברברוסה]] - הפלישה לברית המועצות ב-[[22 ביוני]] [[1941]]
== הנספחים הסודיים ==
ההסכם הרשמי לווה בנספח סודי שנחתם יחד אתו, ובהמשך התווספו לנספח שני תיקונים ושינויים שנחתמו ב־28 בספטמבר 1939 וב-10 בינואר 1941. נספחים אלה כללו כדלקמן:
#חלוקת [[מזרח אירופה|אירופה המזרחית]] לאזורי ההשפעה של שתי המדינות: [[לטביה|לטביה]], חלקים מ[[ליטא]], [[אסטוניה]] ואזור [[בסרביה]] השייך ל[[רומניה]] יכללו בתחום ההשפעה של ברית המועצות. בשלב ראשון חלקים מליטא היו אמורים להישאר תחת השפעה גרמנית, אולם בהסכם של 1941 גרמניה ויתרה על השפעתה באזור תמורת פיצוי כספי.
שורה 16:
תוצאות מלחמת העולם הראשונה היו הרסניות בעיקר ל[[רפובליקת ויימאר]] אך גם לברית המועצות שנאלצה לחתום ב-1918 על [[חוזה ברסט-ליטובסק]] שכלל ויתור על שטחים נרחבים במערבה. באפריל 1922 שתי המדינות חתמו על [[הסכם רפאלו (1922)|הסכם ראפאלו]] שכלל וויתור על תביעות הדדיות, ובהמשך, בשנת 1926 על הסכם ברלין שהבטיח את הנייטרליות שלהם במקרה שאחת מהן תותקף. אולם עליית [[המפלגה הנאצית]] לשלטון בגרמניה בתחילת שנות ה-30 הגבירה את המתח בין שתי המדינות ובין גרמניה למדינות הסלאביות לאור האידאולוגיה הגזענית הנאצית, שבין השאר קישרה בין ה[[קומוניזם]] ליהדות. בהמשך, [[מלחמת האזרחים בספרד]] בשנת 1936 הפכה לזירה נוספת של התנגשות בין שתי המדינות כשכל אחת מהן תמכה בצד אחר של המלחמה, וחתימתו של [[הסכם אנטי-קומינטרן]] בין גרמניה הנאצית ובין [[האימפריה היפנית]] ב-[[25 בנובמבר]] [[1936]] אליו הצטרפה [[איטליה הפאשיסטית]] ב-[[1937]] הגבירה גם היא את המתיחות בין שתי המדינות.
בשלב זה מגמות התוקפנות וההשתלטות של השלטון הנאצי עברו מרטוריקה לפעולה. ב-12 במרץ 1938 [[אוסטריה]] סופחה לגרמניה ([[אנשלוס]]) והפכה למחוז ברייך הגרמני. פעולה זו הביאה להתעצמות כוחה של גרמניה עם השתלטותה על המשאבים, התעשייה והחימוש האוסטריים והיוותה בסיס להמשך כיבושיה. אף על פי שאיחוד בין אוסטריה לגרמניה נאסר ב[[הסכם ורסאי]], מדינות המערב לא מנעו את הסיפוח בתקווה ש[[היטלר]] יסתפק בסיפוח אוסטריה ולא ישתלט בכוח על שטחים נוספים. אולם מיד לאחר האנשלוס החל היטלר לדרוש מצ'כוסלובקיה את חבל הסודטים, ובקיץ [[1938]] הורה לו[[ורמאכט]] להתכונן לפלישה אליו. [[הממלכה המאוחדת|בריטניה]] ו[[צרפת]] שוב נכנעו לדרישותיו והחבל סופח לגרמניה בעקבות [[הסכם מינכן]], שנחתם ב-[[29 בספטמבר]] 1938. בשלב זה היה ברור לצדדים השונים כי למרות הסכם אי התוקפנות שנחתם בין גרמניה לפולין ב-1934{{אנ|German–Polish Non-Aggression Pact}}, המטרה הבאה של היטלר במזרח אירופה היא פולין, ואכן באוקטובר 1938 שר החוץ הגרמני [[יואכים פון ריבנטרופ]] העלה בפני השגריר הפולני בגרמניה את הדרישה למסירת [[העיר החופשית דנציג]] לידי גרמניה. במהלך אוגוסט [[1939]] הגיעו הדברים לידי משבר והיטלר הצהיר כי פניו למלחמה. בשלב זה נעשה ניסיון של הרגע האחרון ליצור ברית בין ברית המועצות, בריטניה וצרפת כנגד האיום הגרמני, אולם השיחות שהתקיימו בין נציגי בריטניה וצרפת לבין ראשי הצבא האדום במוסקבה ב-11–21 באוגוסט 1939, ימים מספר לפני חתימת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, נכשלו. היסטוריונים מייחסים את הכישלון לחששה של פולין מפני כניסת הצבא הסובייטי לשטחה, גם אם לצורך מלחמה באיום הגרמני, ולחולשתם של נציגי בריטניה וצרפת
=== מניעים ===
שורה 27:
== גילוי הנספחים הסודיים ==
העותק המקורי של הנספחים הסודיים הושמד כנראה על ידי ההפצצות על גרמניה, אולם כל המסמכים הסודיים של משרד החוץ הגרמני החל משנת 1933 צולמו על [[מיקרופילם]]. עם נפילתה של גרמניה, צילומים אלה נשמרו על ידי אחד מעובדי משרד החוץ הגרמני ולאחר המלחמה נמסרו לידי הבריטים והאמריקאים בתמורה למתן חנינה לאותו עובד. מידע על קיומם של הנספחים הסודיים ועל תוכנם הגיע לציבור לראשונה במהלך [[משפטי נירנברג]] במסגרת מידע שנמסר על ידי אחד מעורכי הדין הגרמנים שהיה מעורב בכתיבתם. הנספחים תורגמו לאנגלית, ופורסמו לראשונה בעמודו הראשון של ה-St. Louis Post-Dispatch - עיתון מקומי של [[סנט לואיס]] שכתבו היה הראשון להשיג את המידע, בתאריך 22 במאי 1946. בהמשך, הנספחים פורסמו גם בעיתונות הבריטית. לאחר פרסום רשמי של אוסף המסמכים הקשורים ליחסים בין הנאצים לסובייטים בשנים 1939–1941 על ידי משרד החוץ האמריקאי בשנת 1948
R E LAT I O N S
1939- 1941|אתר=|תאריך=1948}}
למרות פרסומים אלה, ברית המועצות שמרה עד שנת 1989 על מדיניות של הכחשת הנספחים הסודיים. בדצמבר 1989, ועדה שמונתה על ידי [[מיכאיל גורבצ'וב]] אישרה את קיומם של הנספחים והציגה אותם בפני [[ועידת נציגי העם]] הסובייטי, שפירסמה גינוי שלהם. בעקבות זאת שני צדדי ההסכם הצהירו על ביטולם הרטרואקטיבי של הנספחים.
באוגוסט 2009, במאמר שפורסם בעיתונות הפולנית, ראש הממשלה הרוסי [[ולדימיר פוטין]] גינה את ההסכם ונספחיו כ"לא מוסרי"
== ראו גם ==
| |||