כרטיס מגנטי – הבדלי גרסאות

הקלטה מגנטית על סרט פלדה פותחה בדנמרק סביב שנת 1900 לצורך [[הקלטה|הקלטת]] [[קול|אודיו]].<ref>{{הערה|{{Cite web|url=http://www.aes.org/aeshc/docs/recording.technology.history/magnetic4.html|title=AES Historical Committee|last=|date=|website=www.aes.org}}</ref>}} בשנות החמישים הומצא הקלטה מגנטית של נתוני מחשב דיגיטליים על קלטת פלסטיק מצופה [[תחמוצת ברזל]]. ב-[[1960]], [[IBM]] השתמשה ברעיון הקלטת המגנטית כדי לפתח דרך אמינה להטמעת פסים מגנטיים על כרטיסי פלסטיק,<ref name{{הערה|שם="svigals">|Jerome Svigals, The long life and imminent death of the mag-stripe card, IEEE Spectrum, June 2012, p. 71</ref>}} במסגרת חוזה למערכת אבטחה עבור ממשלת [[ארצות הברית|ארצות הברית]]. כמו כן נקבעו מספרי [[ארגון התקינה הבינלאומי|התקינה]] המגדירים את התכונות הפיזיות של הכרטיס, הגמישות, מיקום הפס המגנטי, המאפיינים המגנטיים, ותבניות הנתונים. הם גם מספקים את הסטנדרטים של כרטיסי פיננסיים, כולל הקצאת טווחי מספרים למוסדות המנפיקים כרטיסים שונים.

אחסון מגנטי פותח במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] ואחסון נתוני מחשב פותח ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]].<ref name{{הערה|שם="svigals">|Jerome Svigals, The long life and imminent death of the mag-stripe card, IEEE Spectrum, June 2012, p. 71</ref>}}

בשנת 1969 הגה פורסט פארי, מהנדס יבמ, רעיון לאבטחת חתיכת סרט מגנטי, מדיום האחסון השולט באותה תקופה, על בסיס כרטיס פלסטיק. עבודתו הראשונית למציאת דבק שיקבע את הסרט המגנטי לכרטיס כשלה כיוון שכל דבק שהוא ניסה הניב תוצאות בלתי מספקות. רצועת קלטת עוותו כך שלא ניתן היה לקרוא את הנתונים שהופיעו עליהם או שהתכונות של הדבק פגעו במגנטיות של הרצועות. לאחר יום מתסכל במעבדה, כשהוא מנסה למצוא את הדבק הנכון, הוא חזר הביתה עם כמה חתיכות של סרט מגנטי וכמה כרטיסי פלסטיק. כשהסביר לאשתו את מקור התסכול שלו היא הציעה לו להשתמש במגהץ כדי להמיס את הפס. הסבר כי החום של המגהץ התאים בדיוק בכדי לקבע את הסרט המגנטי לכרטיס.<ref>{{הערה|{{Cite web|url=http://www.ibm.com/ibm100/us/en/icons/magnetic/|title=IBM100 - Click on "View all icons". Click on 8th row from the bottom titled "Magnetic Stripe Technology"|date=2011-02-03|accessdate=2011-02-03}}</ref><ref>}}{{הערה|{{Cite web|url=http://www.suu.edu/alumni/magazine/fall04/pdf/news.pdf|title=Article on Forrest Parry, pages 3-4|format=PDF|date=|accessdate=2011-11-29|deadurl=yes|archiveurl=https://web.archive.org/web/20111027061240/http://www.suu.edu/alumni/magazine/fall04/pdf/news.pdf|archivedate=2011-10-27}} </ref>}}

עיקר הפיתוח של כרטיסים מגנטים העשויים מפלסטיק החל בשנת [[1969]] ב- IBM Information Records Division (IRD) שבסיסה ב[[דייטון]] [[ניו ג'רזי]]. בשנת 1970, הועבר גם השיווק אל ה-IRD כדי להתחיל מכירה ושיווק של הכרטיסים.<ref name{{הערה|שם="03.ibm.com">|{{Cite web|url=http://www-03.ibm.com/ibm/history/exhibits/dpd50/dpd50_chronology4.html|title=IBM Archives: DPD chronology - page 4|publisher=03.ibm.com|date=|accessdate=2015-10-25}}</ref>}} במשך כשנתיים פיתחו מהנדסי IBM IRD תהליך אמין להטבעה של פס מגנטי על כרטיסי פלסטיק באמצעות [[חום (פיזיקה)|חום]], ואת אופן [[קידוד תווים|הקידוד]] של הפס המגנטי המשתמש בטכנולוגיה של [[ברקוד]] [[אופטיקה|אופטי]].<ref name{{הערה|שם="NYTimes2013">|{{Cite news|url=https://www.nytimes.com/2013/01/06/magazine/who-made-that-universal-product-code.html?_r=0|title=Who Made That Universal Product Code|work=[[The New York Times]]|access-date=2015-10-25}}</ref><ref name}}{{הערה|שם="IBM UPC">|{{Cite web|url=http://www-03.ibm.com/ibm/history/ibm100/us/en/icons/upc/|title=IBM100 - UPC|publisher=03.ibm.com|date=|accessdate=2015-10-25}}</ref>}} השימושים הראשונים של הטכנולוגיה החדשה היו כרטיסי אשראי בנקאיים וכרטיסי זהות ששימשו בנקים, חברות ביטוח, בתי החולים ורבים אחרים. תוצאה נוספת של פרויקט זה הייתה כי IBM IRD ו- IBM Data Processing Division הכריזו ב -24 בפברואר 1971 על מרכז שירות כרטיסי האשראי המגנטי הראשון ועל מסלקת האשראי הראשונה.<ref name{{הערה|שם="03.ibm.com" />}} תהליך הפיתוח והבניה בוצע באזור מאובטח במתקן של יבמ IRD בדייטון, ניו ג'רזי אשר נבנה במיוחד עבור הפרויקט. רמת האבטחה הגבוהה נדרשה בגלל הרגישות של הנתונים, שישמו לצורך זיהוי של כרטיסי זהות וכרטיסי אשראי.

מהנדסי IRD פיתחו תהליך אמין של הטבעה חמה של הפס המגנטי על כרטיסי הפלסטיק. הפס המגנטי קודד עם רצועת נתונים יחידה בעזרת תבנית הברקוד האופטית של Delta Delta C<ref name{{הערה|שם="NYTimes2013">|{{Cite news|url=https://www.nytimes.com/2013/01/06/magazine/who-made-that-universal-product-code.html?_r=0|title=Who Made That Universal Product Code|work=[[The New York Times]]|access-date=2015-10-25}}</ref><ref name}}{{הערה|שם="IBM UPC">|{{Cite web|url=http://www-03.ibm.com/ibm/history/ibm100/us/en/icons/upc/|title=IBM100 - UPC|publisher=03.ibm.com|date=|accessdate=2015-10-25}}</ref>}} שפותחה על ידי החטיבה לפיתוח מערכות IBM.<ref name{{הערה|שם="NYTimes2013" />}} קבוצת יבמ התמודדה עם RCA, ליטון-צלווגר וחברות אחרות שעבדו עם איגוד הסוחרים הקמעונאיים הלאומית האמריקנית NRMA לפיתוח ברקוד אופטי סטנדרטי שישמש בתעשייה הקמעונאית. NRMA רצתה קוד אופטי קריא שניתן להדפיס על גבי מוצרים ואריזות המאפשר לרוכשים "להעביר" את המוצרים במהירות בקופות הרושמות/ קופות האלקטרוניות החדשות שפותחו. הקוד אמור היה לשמש גם לייצור ובקרת מלאי של מוצרים. מבין שלל ברקודים אופטיים שהוגשו ל-NRMA על ידי יבמ וחברות אחרות, NRMA בחרה לבסוף בגרסה המאוחרת יותר של הברקוד של יבמ המכונה פורמט הברקוד האופטי Delta Distance D. קוד ה-Delta Distance C היה גרסה קודמת יותר של קוד המוצר האוניברסלי (UPC). קוד ה-UPC נבחר בשנת 1973 על ידי NRMA כסטנדרט שלו והפך לתקן העולמי שכולנו מכירים כיום כקוד המוצר האחיד של UPC.<ref>{{הערה|{{Cite web|url=http://idhistory.com/|title=Retail Identification History Museum History of the UPC|publisher=Idhistory.com|date=|accessdate=2015-10-25}}</ref>}}

כרטיסים עם שלוש התכונות: פס מגנטי, שבב חכם ושבב RFID הופכים נפוצים כיוון שהשילוב של כל התכונות מאפשר פעולות רבות יותר.<ref>{{הערה|{{Cite web|url=http://www.digitaljournal.com/pr/2042258|title=ID Card Supply Now Offers Triple-Secure ID Cards With Magnetic Strip, RFID and Smart Chip - Press Release|publisher=Digital Journal|date=2014-07-09|accessdate=2015-10-25}}</ref>}}

במהלך [[DEF CON (כינוס האקרים)|DEF CON]] 24, הציג ווסטון הקר אפשרות לשכפול של מפתחות מלונות ומערכות מכירה''.'' בהרצאה, הקר תיאר את אופן הפעולה של כרטיסים מגנטיים והשתמש בתוכנות זיוף,<ref>{{הערה|{{Cite web|url=https://samy.pl/magspoof/|title=Samy Kamkar: MagSpoof - credit card/magstripe spoofer|website=samy.pl|accessdate=2016-12-02}}</ref>}} ו[[ארדואינו]] בכדי להשיג גישה לחדרי מלון באמצעות כרטיסי החדרים של אנשי שירות העוברים לידו. הקר טוען שהוא השתמש במפתחות ניהול ממערכות קופה במערכות אחרות, בעזרתם סיפק גישה לכל מערכת עם קורא פס מגנטי, והעניק גישה לניהול פקודות מיוחדות.