|
התלמוד עצמו מציין ש"רב אשי ורבינא" הם "סוף הוראה"{{הערה|{{בבלי|בבא מציעא|פו|א}}}}, כלומר בהם נסתיימה תקופת חכמי התלמוד. קיימת מחלוקת בנוגע לזהותם של שני אלה. [[רש"י]] ו[[הרמב"ם]] מזהים אותם עם [[רב אשי]] המפורסם, ראש ישיבת [[מתא מחסיא]] ועם חבירו בן דורו [[רבינא]]. [[רב שרירא גאון]] מזהה אותם עם [[רבינא האחרון|רבנא (רבינא) בר הונא]], ראש ישיבת [[סורא]] שחי יותר משבעים שנה לאחר רב אשי. ועם בן דורו [[רבה יוסי|רב אסי]] (יוסי/אשי) ראש ישיבת [[פומבדיתא]].
לפי איגרת רב [[רב שרירא גאון]], רב אסי, המאוחר שבין השניים, נפטר בשנת 514. לאחר תקופה זו החלה [[תקופת הסבוראים]], שהתאפיינה בצרות וגזירות שנחתו על הקהילה היהודית בבבל. עקב צרות אלו, כך לפי האיגרת, התערער הלימוד בישיבות, ורוב החכמים אף נפטרו בגיל צעיר. הסבוראים ערכו את התלמוד, וכללו בו "פירושים המתקרבים להוראה"{{הערה|הרב [[יצחק שילת]], בספרו "על הראשונים", משער שעריכת התלמוד החלה בימי [[רב אשי]], בתחילת [[המאה ה-5]].}}. תקופה זו נמשכה קרוב למאתיים שנה{{הערה|הרב [[אברהם אבן דאוד]] כתב בספר 'הקבלה', שתקופת הסבוראים נסתיימה בשנת 689. אך באגרת רב שרירא גאון קובע את סיום זמן הסבוראים מאה שנה קודם לכן בשנת 587 (ג'תשמז)}}.
===העלאה על הכתב===
סביר להניח שחלקים מהתלמוד הבבלי הועלו על הכתב בתקופת האמוראים עצמם, וייתכן שחלקים ממנו נכתבו במועד קדום יותר. אולם, יש להבחין בין המתואר לעיל לבין העלאת חיבור התלמוד על הכתב כחיבור שלם וגמור ובנוסח קבוע. מועד העלאתו על הכתב כחיבור שלם אינו ידוע, והחוקרים חלוקים על כך בהשערותיהם, אולם ניתן להתחקות אחר העדויות הראשונות המתייחסות לקיומם של נוסחים כתובים של התלמוד כחיבור גמור.
עדויות לקיומם של כתבי יד של חיבור התלמוד הבבלי (בצורתו הסופית) ישנן בידינו החל מאמצע [[המאה ה-8 לספירה]]; כבר רב [[רב שרירא גאון]], בן [[המאה ה-10]] לספירה, נשאל באגרתו המפורסמת, [[איגרת רב שרירא גאון]] - "כיצד נכתב התלמוד". בדברי הגאונים מוזכר על קיומם של כתבי יד תלמודיים מ[[המאה ה-8]] לספירה{{הערה|"גמרא דבי רב ישי", "גמרא דכתיבין מן טפי מאתן שנין".}}. סמוך ל[[המאה ה-9|מאה ה-9]] נמסר שרב [[פלטוי גאון]] {{ציטוטון|צוה ושלחו לבני ספרד תלמוד ופתרונו}}. רבי [[שמואל הנגיד]], בן [[המאה ה-11]] לספירה, מוסר על אדם בשם נטרונאי בר חכינאי {{ציטוטון|שכתב לבני ספרד את התלמוד מפיו שלא מן הכתב}}. [[הרמב"ם]], בן [[המאה ה-12]], מספר שהגיע לידו ממצרים גוויל כתב יד של התלמוד הדומה לכתבי יד שנכתבו 500 שנה קודם לזמנו ([[המאה ה-7]] לספירה) {{ציטוטון|שהיו כותבין קודם לזמן זה בקרוב מחמש מאות שנה}}{{הערה|1={{ציטוטון|1=יש נוסחאות מן התלמוד שכתוב בהן [...] וטעות סופרים היא; [...] וכבר חקרתי על הנוסחאות הישנות [...] והגיע לידי במצריים מקצת תלמוד ישן כתוב על הגווילים, כמו שהיו כותבין קודם לזמן זה בקרוב מחמש מאות שנה [...]|2=[[רמב"ם]], '''[[משנה תורה]]''', ספר משפטים, הלכות מלוה ולוה, [[S:רמב"ם הלכות מלווה ולווה טו ב|פרק ט"ו, הלכה ב]] (בנוסח תימני: [http://mechon-mamre.org/i/d315n.htm הלכה ד]}}.}}.
עדות עקיפה נוספת עולה משני מקומות בתלמוד, ב{{בבלי|סנהדרין|צז|א|ללא=שם}} וב{{בבלי|עבודה זרה|ט|א}}, בהם מובאת מעין [[ברייתא]] 'תנא דבי אליהו', העוסקת בתאריכים, וכך כתוב בה:"ששת אלפים שנה הוי העולם: שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, ושני אלפים ימות המשיח. ובעוונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו ועדיין משיח בן דוד לא בא."
|
