סוקרטס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 19:
 
==חייו ==
ב[[אפולוגיה (דיאלוג אפלטוני)|נאום ההגנה האפולוגטי]] שלו, אותו נשא במהלך [[משפט סוקרטס|משפטו]], מספר סוקרטס כי בצעירותו השתתף בלחימה במהלך [[המלחמה הפלופונסית]], ולחם בקרבות ב[[פוטידיאה]] ([[432 לפנה"ס]], הדיפת מתקפתם של ה[[ספרטה|ספרטנים]] בפיקוד [[ברסידאס]]), בתבוסה האתונאית ב[[קרב דליון|דליון]] ([[424 לפנה"ס]]) וגם לאחר שביתת הנשק בין אתונה לספרטה, ב[[קרב אמפיפוליס]] ([[422 לפנה"ס]] - אז הביס ברסידאס את האתונאים).
 
בשנת [[406 לפנה"ס]], במהלך השלטון הדמוקראטי באתונה, כיהן סוקרטס כאחד מחמש מאות השופטים שנבחרו בגורל ב[[אקלסיה|מועצת העם]]; השנה הייתה השנה שבה אירע [[קרב ארגינוסאי]], בו זכו האתונאים לניצחון ימי על הספרטנים - אך מיד לאחר הקרב אירע אסון, כאשר טבעו בסערה אלפי חותרים ומלחים מצוותיהן של 25 ספינות שניזוקו בקרב והתמלאו מים. כשהגיעה בשורת האסון אל אתונה, לחץ האספסוף האתונאי להעניש ומיד את עשרת ה[[סטרטגוס|סטרטגים]] שפיקדו על הצי. שמונה מהם הובאו לדין בפני [[אקלסיה|אספת העם]], והשופטים נכנעו לזעם ההמון - ובהליך חפוז ובניגוד לחוקי אתונה גזרה את דינם של שישה מהם למוות, והם הוצאו להורג. השניים הנותרים לא שבו לאתונה לעולם מחשש לגורלם. סוקרטס מספר במשפטו כיצד היה "היחידי שהתייצב כנגדכם לבל תפרו במעשיכם את החוקים, והצבעתי בניגוד לרצונכם" לחנינת המפקדים; "וכשעמדו הנואמים להאשימני ולאסרני, ואתם תבעתם זאת בצעקותיכם, חשבתי כי מוטב לי כי אסתכן עם החוק והצדק, משאפחד ממאסר או מוות ואעשה אתכם יד אחת במה שהחלטתם שלא כדין".
שורה 42:
 
[[קובץ:David - The Death of Socrates.jpg|ימין|ממוזער|250px|"מותו של סוקרטס" שצייר [[ז'אק לואי דויד]] בשנת [[1787]]]]
בשנת 399 לפנה"ס [[משפט (דין)סוקרטס|נשפט]] סוקרטס בן ה-70 על כפירה באלים והשחתת מידותיו של הנוער ונמצא אשם. סוקרטס ניהל בעצמו את הגנתו, ובדיון על [[פסק דין|גזר דינו]], כשהתבקש להציע את העונש הראוי לו, הציע שתנתן לו הזכות לאכול ארוחת חינם בבית המועצה לכל ימי חייו (כבוד שהוענק לאזרחים שהעיר הכירה להם טובה). תשובתו זו הרגיזה את בית הדין עד כדי כך שדינו נגזר למוות, ברוב גדול של כ-300 קולות נגד 200 קולות. יותר מאשר הרוב שבו נמצא אשם מלכתחילה (281 כנגד 219; אפלטון מעגל את המספר ב[[אפולוגיה (דיאלוג אפלטוני)|אפולוגיה]] ל-280 כנגד 220) והוא נידון ל[[הוצאה להורג]] בשתיית [[רעל]] מסוג [[רוש]]. בעת שבתו [[בית כלא|בבית הכלא]] ניסו תלמידיו לשכנעו לברוח, אך סוקרטס טען כי אדם החי במדינה, מקבל עליו את חוקיה רטרואקטיבית ולכן לא יברח. (דבריו של סוקרטס אל המושבעים - "אם אתם חושבים כי בהורגכם אותי תצליחו למנוע מישהו מלגנות את חייכם המושחתים, אינכם אלא טועים; אין זו דרך מילוט אפשרית או מכובדת"{{הערה|1=רעיון זה מורחב אצל [[הראי"ה קוק]] בספר [[אגרות הראי"ה]] חלק ד אגרת א שלד, שם הוא מבדיל בין סוקרטס לבין [[רבי עקיבא]] שבדרגתו הגבוהה חש את כאבי הריגתו.}}).
 
כמה מן הדיאלוגים המפורסמים בהם מדבר סוקרטס הם הדיאלוגים [[אפלטון|המוקדמים והאמצעיים]] של אפלטון (לא לפי סדר): [[קריטון]], [[אפולוגיה]], [[אותיפרון]], [[פיידון]], פרוטגורס, [[המשתה]], [[פוליטיאה]], [[פיידרוס]]. אולם בדיאלוגים אלו ישנה בעיה של אותנטיות, ולא ברור עד כמה אפלטון ייצג בכתיבתו את דעתו של מורו.
שורה 88:
סוקרטס מוזכר ברבים מספרי ההגות היהודיים, ביניהם ב[[הכוזרי|ספר הכוזרי]] של [[יהודה הלוי|ריה"ל]], בו מסביר יהודי ("החבר") למלך כוזר על היהדות. [[אל-כנדי|אל-כינדי]], פילוסוף ערבי ידוע, ניסה לפשר בין פילוסופיית סוקרטס והפילוסופיה ההלניסטית לבין הקהל המוסלמי, והתייחס אל סוקרטס בשם "סוקרַת".
 
מעמדו של סוקרטס בפילוסופיה המערבית שב ועלה במלוא כוחו בתקופת הרנסאנס וב[[עידן הנאורות]] באירופה, כאשר הוגים כמו [[ג'ון לוק|לוק]] ו[[תומאס הובס|הובס]] שאבו השראה מה[[מחשבה מדינית|תאוריה הפוליטית]] שלו. [[וולטר]] הרחיק לכת עד כדי כתיבה סאטירית על [[משפט סוקרטס]], בספר שעלה כמחזה בשנת [[1759]].
 
מספר ציורים על חייו צוירו בסוף [[המאה ה-18]]. ז'אן-בפטיסט רגנו צייר את "סוקרטס קורע את אלקיביאדס", ו[[ז'אק-לואי דויד]] צייר את "מותו של סוקרטס".
שורה 112:
 
==ראו גם==
* [[משפט סוקרטס]]
* [[קסנתיפה]]
* [[אזרח העולם]]