סוקרטס – הבדלי גרסאות

ב[[אפולוגיה (דיאלוג אפלטוני)|נאום ההגנה האפולוגטי]] שלו, אותו נשא במהלך [[משפט סוקרטס|משפטו]], מספר סוקרטס כי בצעירותו השתתף בלחימה במהלך [[המלחמה הפלופונסית]], ולחם בקרבות ב[[פוטידיאה]] ([[432 לפנה"ס]], הדיפת מתקפתם של ה[[ספרטה|ספרטנים]] בפיקוד [[ברסידאס]]), בתבוסה האתונאית ב[[קרב דליון|דליון]] ([[424 לפנה"ס]]) וגם לאחר שביתת הנשק בין אתונה לספרטה, ב[[קרב אמפיפוליס]] ([[422 לפנה"ס]] - אז הביס ברסידאס את האתונאים).

בשנת 399 לפנה"ס [[משפט (דין)סוקרטס|נשפט]] סוקרטס בן ה-70 על כפירה באלים והשחתת מידותיו של הנוער ונמצא אשם. סוקרטס ניהל בעצמו את הגנתו, ובדיון על [[פסק דין|גזר דינו]], כשהתבקש להציע את העונש הראוי לו, הציע שתנתן לו הזכות לאכול ארוחת חינם בבית המועצה לכל ימי חייו (כבוד שהוענק לאזרחים שהעיר הכירה להם טובה). תשובתו זו הרגיזה את בית הדין עד כדי כך שדינו נגזר למוות, ברוב גדול של כ-300 קולות נגד 200 קולות. יותר מאשר הרוב שבו נמצא אשם מלכתחילה (281 כנגד 219; אפלטון מעגל את המספר ב[[אפולוגיה (דיאלוג אפלטוני)|אפולוגיה]] ל-280 כנגד 220) והוא נידון ל[[הוצאה להורג]] בשתיית [[רעל]] מסוג [[רוש]]. בעת שבתו [[בית כלא|בבית הכלא]] ניסו תלמידיו לשכנעו לברוח, אך סוקרטס טען כי אדם החי במדינה, מקבל עליו את חוקיה רטרואקטיבית ולכן לא יברח. (דבריו של סוקרטס אל המושבעים - "אם אתם חושבים כי בהורגכם אותי תצליחו למנוע מישהו מלגנות את חייכם המושחתים, אינכם אלא טועים; אין זו דרך מילוט אפשרית או מכובדת"{{הערה|1=רעיון זה מורחב אצל [[הראי"ה קוק]] בספר [[אגרות הראי"ה]] חלק ד אגרת א שלד, שם הוא מבדיל בין סוקרטס לבין [[רבי עקיבא]] שבדרגתו הגבוהה חש את כאבי הריגתו.}}).

מעמדו של סוקרטס בפילוסופיה המערבית שב ועלה במלוא כוחו בתקופת הרנסאנס וב[[עידן הנאורות]] באירופה, כאשר הוגים כמו [[ג'ון לוק|לוק]] ו[[תומאס הובס|הובס]] שאבו השראה מה[[מחשבה מדינית|תאוריה הפוליטית]] שלו. [[וולטר]] הרחיק לכת עד כדי כתיבה סאטירית על [[משפט סוקרטס]], בספר שעלה כמחזה בשנת [[1759]].