קפיצה על רימון – הבדלי גרסאות

*ב-[[1 בנובמבר]] [[1956]], בעת [[קרב המיתלה]] ב[[מבצע קדש]], הוביל [[עובד לדיז'ינסקי]] מחלקה מפלוגתו להתקפה לילית על כוח מצרי שהיה מחופר ומבוצר בכוכים על צלעות המצוקים באזור מעבר המיתלה. הוא הסתער בראש הכוח, טיפס עם אנשיו על הצוק הגבוה והטיל רימון לפתחה של עמדה מצרית. הרימון נפל בחזרה לעברו ולעבר חבריו. באינסטינקט מידי הצמיד לדיז'ינסקי את החייל הקרוב אליו לסלע וסוכך עליו בגופו, תוך שהוא סופג את רסיסי הרימון שהתפוצץ. על פעולה זו עוטר לדיז'ינסקי לאחר מותו ב[[צל"ש הרמטכ"ל]], שב-1970 הומר ב[[עיטור העוז]]{{הערה|{{נזכור את כולם|91199|עובד לדיז'ינסקי|מלא=כן}}.}}.

*ב-[[6 בדצמבר]] [[1964]] במובלעת הר הצופים קפץ חגי בר אוריאן על רימון שנצרתו השתחררה במהלך פירוק רימונים. בר אוריאן רץ החוצה למצוא מקום בו לא היו חיילים והרימון התפוצץ בעודו צמוד לגופו של בר אוריאן. היות שעל פי הסכמי שביתת האש עם ירדן רק שוטרים ישראלים אמורים להיות בהר הצופים, במשך שנים רבות אסרה הצנזורה הצבאית על פרסום נסיבות האירוע.

*ב-[[6 באוקטובר]] [[1973]], במהלך [[מלחמת יום הכיפורים]] בהגנה על [[מוצב המזח]], במהלך קרב יריות עם חיילי הקומנדו המצרי הושלך רימון לעבר העמדה בה היו ארבע חיילי צה"ל, רב"ט [[משה יצחק טובל]] נשכב על הרימון בתוך העמדה בשעה שחבריו זינקו אל מחוץ לעמדה ומנע את הפגיעה בהם, ובכך הציל את חייהם. בעקבות מעשיו הוענק לו לאחר מותו [[צל"ש הרמטכ"ל]].

*ב-[[26 ביולי]] [[2006]], במהלך [[קרב בינת ג'בייל]] ב[[מלחמת לבנון השנייה]], נזרק [[רימון יד]] לעבר הכוח שעליו פיקד [[רועי קליין]]. קליין זינק על הרימון, עצר בגופו את הפיצוץ ונהרג. במעשהו הציל את חיי יתר החיילים ששהו בסמוך. חייליו סיפרו כי בעודו [[גסיסה|גוסס]] מפצעיו, ניסה לדווח בקשר על מותו, זעק "[[שמע ישראל]]" ומסר לסרן איתמר כץ, אשר לקח את הפיקוד על הכוח, את מכשיר הקשר המוצפן ("[[ורד הרים]]") שברשותו{{הערה|עשהאל לובוצקי, '''[[מן המדבר והלבנון]]''', [[הוצאת ידיעות ספרים]], 2008. עמוד 78: "רועי נפצע באורח אנוש וניסה לדווח בקשר, 'קליין מת, קליין מת', מתוך הבנת חומרת מצבו. כעבור זמן קצר קרא בדבקות "שמע ישראל".'}}. בעקבות מעשיו הוענק לו [[עיטור העוז]] ב-[[2 בספטמבר]] [[2007]]{{הערה|1={{נזכור את כולם|517372|רועי קליין|מלא=כן}}.}}.