ירושלים סגל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
קישור לערך ראשי במקום לדף הפניה
שורה 13:
בסוף שנת 1913 החליט אלעזר סגל לעלות ל[[ארץ ישראל]] עם חלק ממשפחתו, וירושלים הסכים להצטרף אליו. ברוסיה נשארו הבן צבי והבת שטערנע (כוכבה). המשפחה התיישבה תחילה ב[[כפר תבור]], שם כבר גרה אסתר, אחותו הבכורה של ירושלים, ואחר כך עברו ההורים והתיישבו ב[[תל אביב]]. ילדיהם, אליהו, צביה וירושלים, שהיה אז בן שש עשרה, נשארו ב[[הגליל|גליל]]. ירושלים עבד כפועל חקלאי ב[[מושבה|מושבות]] הגליל: [[הקואופרציה במרחביה|מרחביה]], [[כנרת (מושבה)|כנרת]] ו[[מצפה (יישוב)|מצפה]]. בינתיים פרצה [[מלחמת העולם הראשונה]] וירושלים היה חייב להתעתמן (לקבל נתינות טורקית), אך כיוון שטרם היה בגיל צבא לא היה חייב בגיוס.
 
במחצית הראשונה של המלחמה המשיך ירושלים סגל לעבוד כפועל חקלאי במושבות הגליל "[[בית-גן]]" (כיום חלק מ[[יבנאל]]) ו[[אילניה|סג'רה]]. בחורף השני למלחמה, כשהחלו שמועות על רעב בתל אביב, התארגנו יהודי הגליל והכינו שיירות אספקה, שהתרכזו במרחביה ועברו ב[[ג'נין]], ב[[טול כרםטולכרם]] וב[[קלקיליה]], ל[[פתח תקווה]]. ירושלים סגל הצטרף כ[[עגלון]] לשיירות אלו, ובמסעו האחרון הרשו לו להמשיך לתל אביב על מנת להיפגש עם הוריו, שם גם פגש באסתר דודניתו, ובין השניים פרח רומן. ירושלים החליט לעזוב את הגליל ועבר לעבוד כפועל חקלאי ב[[גדרה]].
 
ב-[[28 במרץ]] [[1917]] הוציא [[ג'מאל פאשה]], מושלה הצבאי הטורקי של ארץ ישראל, צו לגירוש תושבי [[יפו]] ותל אביב. הצו הוצא עקב התקדמות הצבא ה[[בריטניה|בריטי]] מדרום והחשש של השלטונות הטורקיים מכך שתושבי שתי הערים יסייעו לבריטים בכיבוש הארץ, ונומק כצעד חירום צבאי. באירוע, שקיבל את הכינוי "[[גירוש תל אביב]]", פונו בין 7,000 ל-9,000 יהודים לפתח תקווה, ל[[כפר סבא]] ולמושבות הגליל. ירושלים סגל השתתף במבצע לפינוי העיר, שאורגן על ידי ועד תל אביב וארך כשבוע. הוריו עברו למרחביה, ושם מת בן הזקונים ציון מ[[טיפוס הבהרות|טיפוס]]. ירושלים חזר לגדרה, אלא שעכשיו, כשהיה בגיל גיוס, שמר על זהירות. הטורקים ערכו מבצעים מדי פעם בפעם לאתר "פיראר" (משתמטי גיוס). כרבים מבני גילו התחבא ירושלים במקומות מסתור, והם נעזרו בתושבים הוותיקים שהיו מזהירים אותם מהמצוד שעמד להיערך.