פתיחת התפריט הראשי
אין תמונה חופשית
כריכת ספרו האוטוביוגרפי של ירושלים סגל המצולם במדי הגדוד העברי (1918) על רקע "קזינו גלי אביב" אותו ניהל

ירושלים סגל (24 ביולי 189829 באפריל 1993) - חלוץ, מתנדב בהגנה ובמשטרה, ומתרגם סרטים ישראלי.

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

ירושלים סגל נולד ב-1898 באירקוטסק שבסיביר, שביעי מבין שמונת ילדיהם של אלעזר ופסיה הלוי סגל. המשפחה הייתה במקור מאוקראינה, אך הוגלתה לסיביר לאחר שהאב הכין (בלא יודעין) חותמת מזויפת ששימשה לגניבת ציוד ממחסן צבאי. ירושלים סגל אינו מספר בזיכרונותיו במה עסק האב בסיביר, אבל מספר כי במקביל הכין אלעזר סגל במשך כ-40 שנה קונקורדנציה קומפקטית לתנ"ך שהודפסה לבסוף ב-1909 בווילנה.

כשהיה סגל בן שבע אירחה המשפחה לשבת את הרב גראשטר (לימים רבה הראשי של דרום אפריקה), ציוני נלהב שאף נשא נאום ברוח זו בבית הכנסת. לאחר הלשנה למשטרה נאסרו הרב ואביו של סגל. הרב גורש מהעיר ואלעזר סגל נידון לגירוש מסיביר לתחום המושב למשך 5 שנים. במשך שנתיים ניסה אביו של סגל להתחמק מהעונש על ידי תשלום שוחד לשוטרים, החלפה תכופה של דירות ולינה מחוץ לבית. לאחר שנתיים נמאסה עליו דרך התנהלות זו עם המשטרה, והוא עבר להתגורר בווילנה, בירת ליטא, שהייתה בתחום המושב, ומרוחקת 7,000 ק"מ מאירקוטסק. אלעזר סגל רצה לקחת את כל בניו אתו על מנת שילמדו בישיבה, אבל לאחר ויכוח עם אשתו הוחלט שרק ירושלים בן התשע ואחיו צבי (על שם אביו של אלעזר) בן החמש-עשרה יתלוו אליו.

סגל למד בישיבות בווילנה ובערים שסביבה, קובנה, לידה, אוציאני וסוינציאני. האב היה שולח לו לעיתים כסף, אבל כשהכסף אזל היה ירושלים רעב לעיתים תכופות ונסמך על שולחנם של יהודים שנהגו לארח תלמידי ישיבה (מוסד המכונה "ימים"). לאחר שהסתיימה תקופת הגלייתו החליט אלעזר סגל לחזור לאירקוטסק, וירושלים נשאר ללמוד בווילנה.

ארץ ישראל ומלחמת העולם הראשונהעריכה

בסוף שנת 1913 החליט אלעזר סגל לעלות לארץ ישראל עם חלק ממשפחתו, וירושלים הסכים להצטרף אליו. ברוסיה נשארו הבן צבי והבת שטערנע (כוכבה). המשפחה התיישבה תחילה בכפר תבור, שם כבר גרה אסתר, אחותו הבכורה של ירושלים, ואחר כך עברו ההורים והתיישבו בתל אביב. ילדיהם, אליהו, צביה וירושלים, שהיה אז בן שש עשרה, נשארו בגליל. ירושלים עבד כפועל חקלאי במושבות הגליל: מרחביה, כנרת ומצפה. בינתיים פרצה מלחמת העולם הראשונה וירושלים היה חייב להתעתמן (לקבל נתינות טורקית), אך כיוון שטרם היה בגיל צבא לא היה חייב בגיוס.

במחצית הראשונה של המלחמה המשיך ירושלים סגל לעבוד כפועל חקלאי במושבות הגליל "בית-גן" (כיום חלק מיבנאל) וסג'רה. בחורף השני למלחמה, כשהחלו שמועות על רעב בתל אביב, התארגנו יהודי הגליל והכינו שיירות אספקה, שהתרכזו במרחביה ועברו בג'נין, בטול כרם ובקלקיליה, לפתח תקווה. ירושלים סגל הצטרף כעגלון לשיירות אלו, ובמסעו האחרון הרשו לו להמשיך לתל אביב על מנת להיפגש עם הוריו, שם גם פגש באסתר דודניתו, ובין השניים פרח רומן. ירושלים החליט לעזוב את הגליל ועבר לעבוד כפועל חקלאי בגדרה.

ב-28 במרץ 1917 הוציא ג'מאל פאשה, מושלה הצבאי הטורקי של ארץ ישראל, צו לגירוש תושבי יפו ותל אביב. הצו הוצא עקב התקדמות הצבא הבריטי מדרום והחשש של השלטונות הטורקיים מכך שתושבי שתי הערים יסייעו לבריטים בכיבוש הארץ, ונומק כצעד חירום צבאי. באירוע, שקיבל את הכינוי "גירוש תל אביב", פונו בין 7,000 ל-9,000 יהודים לפתח תקווה, לכפר סבא ולמושבות הגליל. ירושלים סגל השתתף במבצע לפינוי העיר, שאורגן על ידי ועד תל אביב וארך כשבוע. הוריו עברו למרחביה, ושם מת בן הזקונים ציון מטיפוס. ירושלים חזר לגדרה, אלא שעכשיו, כשהיה בגיל גיוס, שמר על זהירות. הטורקים ערכו מבצעים מדי פעם בפעם לאתר "פיראר" (משתמטי גיוס). כרבים מבני גילו התחבא ירושלים במקומות מסתור, והם נעזרו בתושבים הוותיקים שהיו מזהירים אותם מהמצוד שעמד להיערך.

הגדודים העברייםעריכה

ב-3 בנובמבר 1917 כבש הצבא הבריטי את גדרה לאחר הפגזה. לאחר הכיבוש החליט ירושלים סגל, כמו רבים מחבריו, להצטרף לצבא הבריטי כחלק מהגדודים העבריים. סגל הצטרף לגדוד 40 של קלעי המלך, ה"גדוד הארצישראלי". המגויסים הועברו למצרים, שם עברו אימונים בקנטרה שליד תעלת סואץ, בהלמייה שליד קהיר ובתל-כביר. בינתיים נכנעה טורקיה והוכרז על שביתת נשק. סגל נשלח עם הגדוד לרפיח ואחר כך למצרים ואז למחנה בטול כרם. חברי הגדוד נהגו לגנוב נשק ותחמושת מהצבא הבריטי ולהעבירם לארגון "ההגנה". על פי הוראה שקיבל, ניסה סגל להבריח נפצים, אלא שבגלל חוסר זהירות התרחשה התפוצצות. הוא נפצע ביד ימין, איבד כמה פרקים בקצות אצבעותיו ושכב כמה חודשים בבית החולים במצרים.

לאחר שהחלים הוחזר סגל לשירות מלא והשתתף בהגנת תל אביב בזמן מאורעות תר"פ (אפריל 1920). בספטמבר של אותה שנה נישא לאסתר, והם שכרו חדר בפתח תקווה. סגל השתחרר מהצבא הבריטי בדרגת סמל בדצמבר 1920, לאחר שירות בן שנתיים.

תל אביב הקטנהעריכה

 
לוחית זיכרון על ביתו של ירושלים סגל ברח' ורבורג 5 בתל אביב

בשנה הראשונה לאחר שחרורו ניהל סגל אחוזה שהייתה שייכת למשפחה יהודית באזור "מארג" שליד קהיר. בגלל פרעות תרפ"א (1 במאי 1921), שבהם נרצחו יהודים ביפו, רצה לחזור מיד לארץ, אבל חובותיו כמנהל האחוזה אילצו אותו להישאר בה כמה חודשים נוספים. בספטמבר 1921 נולד בבית היולדות בקהיר בנו בכורו, מגניה. בתחילת 1922 עקרה משפחת סגל לתל אביב.

כלכלית הייתה זו תקופה קשה. סגל עבד בעבודות מזדמנות כלבלר, סבל בנמל יפו, מפקח בסינדיקט סוחרי העצים, במסחר זעיר ובשיווק סרטי ראינוע. זו הייתה תחילתה של קריירה ארוכת שנים בתחום הראינוע והקולנוע. ממאי 1923 ועד חורף 1924 ניהל סגל את "קזינו גלי אביב" (ראו תמונת שער ספרו), שהיה בעצם בית קפה מפואר יחסית לתקופה, שנבנה על עמודים על חוף תל אביב בקצה רחוב אלנבי. כשנסגר הקזינו הועסק סגל כעובד בעיריית תל אביב, ממנה התפטר כשהחל לעסוק בתרגום סרטים בשכר. באפריל 1923 נולדה בתו רויטל ואחריה נולדו דבירה והתאומים אלעזר ואדיב.

פעילות ביטחוניתעריכה

במקביל לעבודות השונות בהן עסק, נמנה סגל עם מייסדי ארגון "ההגנה". במאורעות תרפ"ט (אוגוסט 1929) גויס סגל להגנה על שכונות הסְפָר של תל אביב והשתתף בקרבות בנווה שלום ובאבו כביר. במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט היה סגל חבר בוועדת הביטחון של תל אביב. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצטרף סגל ל"משמר האזרחי", שהיה ארגון הג"א (לדברי סגל - הגנה אווירית) של תל אביב, בדרגת מג"ד, והיה אחראי על ההדרכה, על המשמעת ועל ביצוע פקודות המפקדה של המשמר. במקביל קודם סגל בדרג "ההגנה", והתמנה לקצין הממונה על הקמ"קים – מקומות ההדרכה של ההגנה בהם הדריכו בשימוש בנשק.

במלחמת העצמאות היה ירושלים סגל כבר בן 50. אמנם הוא לא היה חייב גיוס, אך הוא התמנה למרכז אגף הביצורים במחוז תל אביב. הוא עסק בעיקר בגיוס תושבים, מטעם "ההגנה" ואחר כך מטעם צה"ל, למשימות כמו הקמת קווי ביצורים או סבלות של מזון ואספקה לירושלים בקטע של דרך בורמה שטרם נסלל.

אחרי הקמת המדינה עסק ירושלים סגל, במקביל לעבודתו כמתרגם סרטים, בעבודות התנדבות שונות. הוא נמנה עם מקימי בית הגדודים (מוזיאון להנצחת הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה) במושב אביחיל, הצטרף כמתנדב למשטרה בתקופת מלחמת ההתשה ואחר כך היה, במשך עשר שנים, מתנדב במשטרת התנועה. לאות הערכה על פועלו כמתנדב קיבל ירושלים סגל בשנת 1980 את "עיטור גור-אריה" מטעם איגוד החיילים המשוחררים ובשנת 1984 את התואר "יקיר תל אביב" מטעם עיריית תל אביב.

ירושלים סגל החל לכתוב את זיכרונותיו בשנת 1984. בעידודו של יעקב גרוס, שהכיר את סגל בתקופה שבה עבד גרוס בארכיון הסרטים של האוניברסיטה העברית, החל סגל לערוך את הספר שעתיד היה לצאת ביולי 1993, ביום הולדתו ה-95 של סגל. אלא שסגל לא הספיק לראות את הספר המודפס, כיוון שנפטר חודשיים לפני כן, ב-29 באפריל 1993. שלט לזכרו הוצב על ביתו ברחוב ורבורג בתל אביב.

עשייתו הקולנועיתעריכה

ירושלים סגל זכור כיום בזכות עבודתו רבת השנים כמתרגם סרטים. היה לו כישרון טבעי לשפות. כשעלה לארץ, ידע סגל רוסית, יידיש ועברית בהגייה אשכנזית. ערבית למד בארץ מתושבי הארץ, צרפתית החל ללמוד במושב מרחביה והמשיך בהיותו במצרים, ואנגלית למד במצרים במקביל לאימונים בגדוד העברי. אבל סגל לא היה רק מתרגם; הוא עסק גם בהפצת סרטים, בפעילות ב"איגוד הקולנוע הישראלי" ובתחילת דרכו אף בהפקה.

הפעם הראשונה שבה ראה ירושלים סגל סרט הייתה בקיץ 1911 בווילנה, שם צפה ב"אילוזיון" (כך כונה בית ראינוע) בסרט הראינוע האמריקני "נערה ללא מולדת". רק שמונה שנים אחר כך צפה שוב בסרטי ראינוע. היה זה כאשר החלים מפציעתו במסגרת הגדוד העברי. הוא צפה אז בבית החולים, יחד עם המחלימים האחרים שלא היו קצינים, מצדו השני של המסך בסרטים שהוקרנו לקצינים המחלימים.

הצעד הראשון של ירושלים סגל בתעשיית הסרטים, שהפכה לעיסוקו העיקרי, אירע לאחר שחזר ממצרים ב-1922. בין שלל העבודות שבהן עסק בתקופה הכלכלית הקשה ששררה בארץ, הייתה גם עבודה כסוכן של מפיץ סרטים. בתפקידו זה קיבל סגל עמלה של 15% מכל סרט שהצליח להשכיר לבתי הראינוע בארץ. הייתה זו תחילת התקופה של הראינוע בארץ ישראל - בתל אביב, למשל, היה ראינוע אחד בלבד (ראינוע "עדן"), ועבודה זו הייתה בבחינת השלמת הכנסה בלבד.

בשל הקשר שנוצר בין סגל ובין הבעלים של הראינוע "עדן" (שהעסיקו אחר כך את סגל כמנהל הקזינו "גלי אביב" שגם הוא היה בבעלותם), היו סגל ורעייתו מקבלים הזמנות לצפות בחינם בסרטים. הסרטים היו אז אילמים ובמקום שבו היה נדרש דו-שיח הופיעה שקופית ובה הטקסט של הדו-שיח. כיוון שהסרטים היו מגיעים ממצרים, שבה שלטה השפה הצרפתית, היו השקופיות בשפה זו. כיוון שאסתר סגל לא ידעה צרפתית היה ירושלים מתרגם לה. הצופים מסביב הטו אוזן ולבקשתם החל סגל לתרגם בקול רם. לאחר שבשלב מסוים מצא סגל את עצמו צועק את התרגום, הוא החליט לבצע את התרגום בכתב.

התרגום בראינוע ובקולנוע בשנים הראשונותעריכה

מתקופת הראינוע ועד שנות ה-50 הוקרן התרגום על ידי פנס קסם, שבו היה סרט נפרד שהוקרן על המסך כפס צר, לצד ההקרנה של הסרט הראשי. התוצאה הייתה שהתרגום נראה על רצועה אנכית עם כיתוב התרגום, שנעה כלפי מעלה לצד הסרט המוקרן. הנעת הסרט בפנס הקסם נעשתה על ידי ידית ולגלגול סרט התרגום במקביל לעלילה היה אחראי אדם שהיה זה תפקידו היחיד. כשהופיע הסרט המדבר נדרש אדם זה גם להבנה בשפת הסרט על מנת שיקדם את הסרט בקצב הנכון. אדם זה ישב יחד עם המסריט בחדר ההקרנה ובשלב מסוים הוא עבר לשבת עם הקהל לאחר שהוכן לו שלט רחוק פרימיטיבי שהפעיל מנוע של פטיפון להזזת סרט התרגום. שיטה תרגום זו נקראה "תרגום בצד הסרט", וזאת בניגוד לשיטה המתקדמת שפותחה מאוחר יותר, "תרגום בגוף הסרט", שבה הודפס התרגום על סרט הקולנוע עצמו.

לשם הפקת סרטי התרגום לפנס הקסם קיבל סגל מבעלי הראינוע סרטים ישנים והוריד מהם את התחליב (אמולסיה - התמונה) באמצעות גירוד. על הסרט השקוף כתב סגל את התרגום בטוש מיוחד. הבעיה הייתה שהגירוד הפך את הסרט לעכור, ולכן קשה היה לקרוא את התרגום. את הפתרון מצאה אסתר סגל. השריה של הסרט כחצי שעה במים חמים הסירה את התחליב, ולאחר ייבוש התקבל סרט שקוף שעליו נכתב התרגום. סגל עבד בתרגום סרטים בהתנדבות במשך קרוב לשנתיים. משנסגר הקזינו החל סגל לקבל שכר עבור תרגום הסרטים. בארץ נפתחו בינתיים עוד כמה בתי ראינוע, ולסגל הייתה עבודה רבה, ועל כן הוא פתח משרד לעבודת התרגום.

הסטודיו "מולדת" והסרט "החלוץ"עריכה

בקיץ 1927 הגיע אל ירושלים סגל נתן אקסלרוד, צלם ראינוע שהיה קרוב של אסתר סגל, עם רעיון להפקת סרט הראינוע העברי הראשון. לאחר שסגל השתכנע כי אקסלרוד יודע לצלם, הקימו השניים ביחד סטודיו לצילום בשם "מולדת". הסטודיו הפיק סרטי תעודה (הקרנבלים והעדלאידעות של תל אביב) וסרטי פרסומת.

כשרכש הסטודיו מספיק ניסיון, הוחלט להתחיל לצלם את הסרט שהציע אקסלרוד. עלילת הסרט, "החלוץ", תיארה את חייו של חלוץ רעב ללחם הפוגש בת איכר יפהפייה ומגשים את חלומותיו. את הפקת הסרט מימן סגל, נתן אקסלרוד היה הצלם והבמאי היה אלכסנדר פן. הסרט צולם ברחובות, ולכן סגל, שהיה עסוק בעבודתו כמתרגם, לא צפה בהתקדמותו. משהתפנה והגיע יום אחד לאתר הצילומים, התברר לו כי הצוות שהיה צריך לצלם את בת האיכר רוכבת על סוסה אצילה, מצלם אותה על סוסת עבודה בהיריון מתקדם. חוסר הרצינות שראה הרתיח אותו והוא החליט להפסיק את הצילומים של מה שאמור היה להיות הסרט העברי הראשון (לתואר הזה זכה "עודד הנודד" של אקסלרוד). מן הסרט נותרו 25 דקות של צילום, שעלו באש בדליקה שהייתה במשרדו של סגל ב-1965.

הסטודיו "מולדת" המשיך לעבוד בהכנת סרטי תעודה (למשל, סרט תיעודי שתיעד את הקמת נתניה ואחר שתיעד הנחת צינור נפט בחיפה). ב-1933 קיבל ירושלים סגל את נציגות העיתון "שיקגו דיילי ניוז" בארץ וצילם על פי דרישתו אירועים שונים (כגון ביקור נסיכה מאנגליה וישיבת הוועד הערבי העליון). בשנת 1934 החליטו ירושלים סגל ונתן אקסלרוד להיפרד, והסטודיו "מולדת" נסגר.

עבודתו כמתרגם סרטיםעריכה

סגל המשיך לעבוד כמפיץ סרטים ובעיקר כמתרגם. בשנת 1954 נפתחה בארץ מעבדה ראשונה לתרגום בגוף הסרט בשם "קן-פילם". סגל העביר להם תרגומים להדפסה ובמקביל הכין את אותו התרגום בשיטה הקודמת של סרט בצד. למרות יתרונותיו הברורים של התרגום בגוף הסרט (חיסכון בכוח אדם ודיוק), פיתח סגל במשך 19 שנה בעזרת המהנדס וולטר ליסנר פטנט שיגרום לתרגום הסרט בצד לרוץ באופן סינכרוני עם הסרט. הפטנט אמור היה לפתור את הבעיות העיקריות בשיטה זו ובמקביל איפשר את מכירת הסרטים המשומשים, שלא "התקלקלו" עקב התרגום בגוף הסרט למדינות אחרות (למשל למדינות ערב). הרעיון לא מומש בשל הצורך להתאים את הפטנט בנפרד לכל אחת ממכונות ההקרנה. בסופו של דבר, הקים סגל בעצמו מעבדה לביצוע תרגומים בגוף הסרט, בשם "ניב אור", וסגר אותה לאחר שמצא כי אינו מסוגל גם לנהל את המעבדה וגם לבצע תרגומים, והחליט להתרכז בתרגומים בלבד.

סגל תרגם סרטים מאנגלית ומצרפתית, בעיקר לעברית, אך משרדו תרגם גם לערבית ולשפות נוספות. סגל מספר שבשל ניסיונו הרב בסרטים הסכים לקבל לתרגום סרט בשפה הבורמזית, אף על פי שלא ידע מילה בשפה זו, והכין תרגום שכל כולו היה ניחוש של הנאמר.

סגל המשיך לעסוק בתרגום עד לשנותיו האחרונות כשבתו דבירה הייתה לעוזרתו הנאמנה. הכתובת שפתחה את רוב הסרטים שהוקרנו בישראל עד שנות ה-80 – "תרגום: ירושלים סגל (תל אביב)" – הפכה להיות סמלו המסחרי. לפי חשבונו של ירושלים סגל, הוא תרגם 9,000 סרטים מתוך 14,000 שראה בימי חייו.[1]

לקריאה נוספתעריכה

  • ירושלים סגל / זכרונות, ירושלים בתל אביב הסרט העברי בע"מ, ירושלים, 1993, בעריכת: יעקב גרוס.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ נתן גרוס ויעקב גרוס, הסרט העברי: פרקים בתולדות הראינוע והקולנוע בישראל, נ. וי. גרוס, 1991, עמ' 95