דאגלס מקארתור – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ Cat-a-lot: העברה מקטגוריה:מעוטרי מדליית הזהב של הקונגרס ל קטגוריה:מקבלי מדליית הזהב של הקונגרס using Cat-a-lot |
|||
שורה 59:
בין השנים [[1942]] ו-[[1944]] פיקד מקארתור על כוחות צבאות בעלות הברית (אמריקנים, [[בריטניה|בריטים]], [[הולנד]]ים ואוסטרלים) בדרום האוקיינוס השקט,{{הערה|1={{הארץ|עמוס הראל|מהפכה צבאית, לפני שיהיה מאוחר מדי|1.1972304|24 במרץ 2013}}.}} וניהל אישית שורה של מערכות מוצלחות באזור [[גינאה החדשה]]{{הערה|{{המשקיף||מקארטור מנהל אישית את ההתקפה בניו גיניא|1943/07/05|00118}}}} ו[[איי שלמה]]. במערכות אלו גילה יכולת אסטרטגית מרשימה, ותפיסה של הקרב המודרני בקרקע, בים ובאוויר, במרחבי הענק של האוקיינוס השקט.
בשנת [[1944]] היה מצבם של האמריקנים במלחמה כזה שנשקלו שתי אופציות לפעולה. האחת היא כיבושו של האי [[פורמוזה]] (כיום [[טאיוואן]]) כבסיס קרקעי ואווירי למתקפה על יפן עצמה, והשנייה כיבושם של הפיליפינים לאותה המטרה עצמה. מקארתור ראה עצמו מחויב מוסרית ופוליטית לאנשי הפיליפינים להם הבטיח כי ישוב. גורמים אחרים בצבא ראו שיקולים אחרים. בפגישה שהתקיימה ביולי 1944 ב[[הוואי]] עם הנשיא רוזוולט, הכריע רוזוולט לטובת מקארתור והורה על פלישה אל הפיליפינים. ב-[[18 בדצמבר]] [[1944]] היה השלישי בחיל היבשה האמריקאי שקיבל דרגת גנרל חמישה כוכבים (אחרי [[ג'ון פרשינג]] מפקדו ב[[מלחמת העולם הראשונה]] ויומיים אחרי [[ראש המטות המשולבים]] של ארה"ב ופקודו לשעבר [[ג'ורג' מרשל]]).
בשורת קרבות, שהחלו ב[[קרב לייטה|פלישה למפרץ לייטה]] באוקטובר [[1944]] פיקד מקארתור על כיבושם מחדש של הפיליפינים, וטיהורם מארבע מאות אלף חיילים יפנים שהגנו עליהם. ב-[[5 בפברואר]] [[1945]] מילא מקארתור את הבטחתו בעת שכבש את [[מנילה]], אשר חיילי הצבא היפני ביצעו בה את אחד ממעשי הטבח המזוויעים בזירה זו של המלחמה, ורצחו כמאה אלף אזרחים פיליפינים.
| |||