מעמדה הבין-לאומי של ירושלים – הבדלי גרסאות

החלטת ה-5 באפריל 1920 שהתקבלה ב[[ועידת סן רמו]] על ידי נציגי [[מדינות ההסכמה]], שניצחו ב[[מלחמת העולם הראשונה]], ולהן הייתה הסמכות מבחינת המשפט הבינלאומי לקבל את ההחלטה, הייתה נקודת מפנה עבור העם היהודי. הוחלט לאשר את כתב המנדט{{הערה|שם=כתב המנדט|[[s:כתב המנדט על פלשתינה - ארץ ישראל|כתב המנדט על פלשתינה - ארץ ישראל]]}} על ארץ ישראל ובכך התקבלה לראשונה ההכרה בזכות ההיסטורית [[זכות הקניין|לבעלות]] יהודית על ארץ ישראל{{הערה|שם=ירושלים|{{ישראל היום|אלדד בק|"ההיסטוריה בירושלים לצדכם"|611987|29 בנובמבר 2018 15:49}}}}. החלטות סן רמו עוגנו ב[[הסכם סוור]] שנחתם עם טורקיה בקיץ 1920. ההחלטה אומצה על ידי [[חבר הלאומים]] לאחר כשנתיים, ב-24 ביולי 1922. ב[[הסכם לוזאן]] 1923 הטורקים ויתרו על זכויות הבעלות שלהם על השטחים במזרח התיכון מבלי שהסכם סוור שונה. ובכך נסגר המעגל{{הערה|להבדיל מ[[הסכם סייקס פיקו]] על חלוקת המזרח התיכון בין צרפת ובריטניה שנחתם טרם הייתה בידי שתי המדינות הסמכות לכך מבחינת המשפט הבינלאומי - אינך יכול לתת את מה שאינו שלך}} - שטחי המזרח התיכון הועברו מהבעלים הקודם שלהם, [[האימפריה העות'מאנית]], לבעלים החדשים, [[מנדט חבר הלאומים|משטר המנדטים של חבר הלאומים]], שבתורו הכיר בזכותו ההיסטורית של העם היהודי לבעלות על ארץ ישראל מן [[הירדן]] לים (סעיף 25 איפשר להחריג את [[עבר הירדן המזרחי]] משטח המדינה היהודית העתידית) והתחייב ליצור את התנאים אשר יבטיחו הקמת [[בית לאומי לעם היהודי]]. סעיף 5 קובע כי הגוף המנדטורי יהיה אחראי לכך שלא תינתן שליטה בשטח לאף גורם מדיני אחר{{הערה|שם=כתב מנדטהמנדט}}. בנוסח אין סעיף המחריג את מעמדה של ירושלים.