שעיר לעזאזל (מצווה) – הבדלי גרסאות

על פי ספר [[ויקרא]]{{הערה|"ולקח את שני השעירים והעמיד אותם לפני ה' פתח אהל מועד. ונתן אהרן על שני השעירים גורלות, גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל"([[S:ביאור:ויקרא טז#ח|ויקרא ט"ז ח]])}} [[אהרן|אהרון]] הכהן צווה [[הטלת גורל|להטיל גורל]] על שני שעירי עזים (תיישים). אחד השעירים היה נבחר להעשות [[קורבן חטאת]] לה' והשני היה ל"[[עזאזל]]". לאחר שאהרון סמך את ידיו על ראשו והתוודה על כל חטאי ופשעי עם ישראל "ונתן אותם על ראש השעיר", והשעיר נושא אותם איתו, הוא נשלח על ידי שליח מיוחד הנקרא "איש עיתי" ל"עזאזל" ב[[מדבר]]. מיד לאחר פירוט המצווה מופיע ציווי על [[צום יום הכיפורים|תענית יום הכיפורים]]. המצווה ניתנת בין תנאים לאהרון שיוכל לשמש ב[[קודש הקודשים|קודש]], בעקבות חטא [[נדב ואביהוא]].

[[כהן גדול|הכהן הגדול]] מתוודה את עוונות בני ישראל, בשעת הווידוי הוא סומך את ידיו על ראש השעיר. לאחר הווידוי, נותן הכהן לשליח את השעיר. לצורך היציאה מהמקדש הוכן כבשׁ מיוחד, מעין גשר, שאפשר מעבר של האיש העתי ללאבלי להדחק בין הצופים הרבים הבאים לראות את עבודת הכהן גדולהגדול. הגמרא מספרת שהכבש נועד למנוע מאנשים (שכונו בבליים או אלכסנדרונים), שבקשואשר בקשו לזרז את יציאת השעיר הנושא על גבו את עוונות ישראל, מלמשוך בשערותיו של השליח.{{הערה|משנה יומא ו, ד; תלמוד בבלי, יומא, סו ע"ב}} האיש הולך עם השעיר למקום במדבר, במרחק תשעים ריס (קרוב ל-12 ק"מ) מירושלים, כשבכל מיל (כקילומטר) מחכה לו סוכה ובה מזון ומים. יושבי הסוכות מלווים אותו מסוכה לסוכה, והאחרון לא מלווה אותו עד הצוק, אלא עומד מרחוק.

גם ר' [[צדוק הכהן מלובלין]]{{הערה|צדקת הצדיק, תורה מ'}} אוחז בגישה דומה ורואה בשעיר המשתלח אב טיפוס להתייחסות אל הרע בעולם, שהאדם מצווה בידי התורה לעשות עבירה והדבר נחשב לו למצווה. שהרי אם האדם מיוזמתו, היה מקריב קורבן ל[[שטן]], הדבר היה נחשב לעבירה, אך עצם הציווי של [[אלוהים]] הופך את הדבר ל[[מצווה]]. ובאותו אופן הסליחה ביום כיפור נובעת מכך שהאדם מגיע לתודעה עמוקה של העולם ומבין שזדונותיו כלולים בדעתו של הבורא וברצונו של הבורא, ולא קיימת רשות שנייה, ולכן הם נעשים כזכויות ומתכפרים לאדם.

לביטוי עזאזל כבר אצל חז"ל יש כמה פירושים. היו שפירשו שמדובר באופן פשטני בקשה שבהרים מלשון '''עז-אל'''.{{הערה|בבלי מסכת יומא דף סז/ב ובספרא (פרשת אחרי מות פרק ב ח) באופן דומה: "לעזאזל - למקום הקשה בהרים. יכול ביישוב תלמוד לומר המדברה. ומנין שיהיה בצוק - תלמוד לומר אל ארץ גזירה."}} בשיטת פרשנות זאת הלכו [[רס"ג]] שמפרש ש"עזאזל" הוא שם של הר מסוים, הנקרא כך בשל חוזקו, ו[[רש"י]] המפרש שמדובר בהר מצוקי על פי הביטוי ארץ גזרה - ארץ גזורה וחתוכה.

חלק מ[[פרשני המקרא]] פירשו גם הם את המילה "עזאזל" באופן מיסטי. ה[[אבן עזרא]] סובר שיש סוד בדבר, ובוחר לא לגלותו ולפרש פסוק זה באופן חידתי: "ואם יכולת להבין הסוד שהוא אחר מלת עזאזל, תדע סודו וסוד שמו, כי יש לו חברים במקרא, ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז, בהיותך בן שלשים ושלש תדענו".{{הערה|אבן עזרא, ויקרא ט"ז, ח}} הרמב"ן מסביר שאבן עזרא מרמז ש-33 פסוקים אחרי האזכור של עזאזל מופיע הפסוק "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זנים אחריהם".{{הערה|ויקרא י"ז, ז}} וה[[רמב"ן]] מוסיף ומפרש בסגנון לא אופייני לו<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9F_%D7%A2%D7%9C_%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%90_%D7%98%D7%96#%D7%A4%D7%A1%D7%95%D7%A7_%D7%97_(%D7%9B%D7%9C_%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A7)(%D7%9B%D7%9C_%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%95%D7%A7)|כותרת=רמב"ן על ויקרא ט"זטז ח– ויקיטקסט|אתר=he.wikisource.org|תאריך_וידוא=2019-10-08}}:</ref> "והנה ר"א נאמן רוח מכסה דבר, ואני הרכיל מגלה סודו שכבר גלו אותו רבותינו ז"ל במקומות רבים".{{הערה|רמב"ן על ויקרא טז, ח}} אם כך סובר האבן עזרא, כי השעיר ניתן כקורבן למלאך הממונה על המדבריות ומקומות החורבן, ואליו קשורים המלחמות והחרב, והעמים הלוחמים כמו [[עשו]], והשדים שנקראים בעברית הקדומה שעירים. גם [[חיים אבן עטר|אור החיים]] סובר שמשמעות המילה עזאזל - מקומו"עזא ז"ל פירוש מקום של הכוחכח הזל ההוא והפחותלשון זילות ופחיתות"<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://he.wikisource.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%90_%D7%98%D7%96|כותרת=אור החיים על ויקרא טז – ויקיטקסט|אתר=he.wikisource.org|תאריך_וידוא=2019-10-08}}</ref>.

פירוש נוסף למילה "עזאזל" מסתמך על הארמית, ומפרש "עז אזל" - עז הלך. ה[[רשב"ם]] מפרש את השילוח לעזאזל כשילוח חזרה ללא פגע אל העיזים של השעיר שלא נבחר להיות קרבן לה', ובכך הוא מפרש בשונה מפרשנות חז"ל שהשעיר לעזאזל מרוסק.