ויקיפדיה

מלהולנד דרייב – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ בוט החלפות: \1דייווי\2
מ אחידות במיקום הערות שוליים, הסרת קישורים עודפים
שורה 1:
{{סרט
| תמונה = [[קובץ:Mulholland.png|מרכז|200px]]
| שם בשפת המקור = Mulholland Drive▼
|בימוי=[[דייוויד לינץ']]
| הפקה = פייר אדלמן{{ש}}אלאיין סארדה{{ש}}מארי סוויני▼
|תסריט=דייוויד לינץ'
| שחקנים ראשיים = [[נעמי ווטס]]<br />[[לורה הרינג]]<br />[[ג'סטין ת'רו]]<br />אן מילר<br />[[דן הדייה]]<br />[[רוברט פורסטר]]<br />[[מליסה ג'ורג']]
| מפיץ = [[סרטי יוניברסל|יוניברסל]]<br />סטודיו קאנאל
| הקרנת בכורה = 2001▼
| משך הקרנה=147 דקות
| תקציב = 15 מיליון דולר▼
| שפת הסרט=אנגלית
| הכנסות = 20,112,339 דולרים▼
▲| תקציב=15 מיליון דולר
}}
▲| הכנסות=20,112,339 דולרים
| קישור=0166924
|צילום=
|עריכה=מארי סוויני
▲|הפקה=פייר אדלמן{{ש}}אלאיין סארדה{{ש}}מארי סוויני
|מוזיקה=
|מבוסס=
|סרט הבא=
▲|הקרנת בכורה=2001
|מדינה=
|אולפן=
▲|שם בשפת המקור=Mulholland Drive
|שם=מלהולנד דרייב}}
'''מלהולנד דרייב''' (ב[[אנגלית]]: '''Mulholland Drive''') הוא [[מותחן פסיכולוגי]] אפל משנת [[2001]] שכתב וביים [[דייוויד לינץ']].
לינץ' זכה בפרס ה[[במאי קולנוע|במאי]] הטוב ביותר ב[[פסטיבל קאן]], והיה מועמד לפרס הבמאי הטוב ביותר בטקס [[פרס אוסקר|פרס האוסקר]] על הסרט. הסרט נבחר לסרט הגדול ביותר במאה ה-21 על ידי 177 מבקרי קולנוע מרחבי העולם, ברשימה שנערכה על ידי ה-[[BBC]].{{הערה|{{הארץ|איתמר זהר|הסרט הטוב ביותר במאה ה-21: "מלהולנד דרייב"|1.3047050|23 באוגוסט 2016}}|ימין=כן}}.
 
בעקבות הסרט פרצו השחקניות [[נעמי ווטס]] ו[[לורה הרינג]] לתודעה הציבורית, וזהו סרטה האחרון של השחקנית ההוליוודית הוותיקה אן מילר. הסרט נחשב אחד מסרטיו הטובים ביותר של דייוויד לינץ', ביחד עם "ראש מחק" ([[1976]]), ו"[[קטיפה כחולה]]" ([[1986]])
שורה 50 ⟵ 38:
ריטה נזכרת שנסעה בדרך מלהולנד. השתיים מתקשרות מטלפון ציבורי ליד הדיינר "ווינקיז" למשטרה, כדי לבדוק אם הייתה שם תאונת דרכים. לאחר שהן נענות בחיוב הן בטי וריטה יושבות בדיינר, שם משרתת אותן מלצרית בשם דיאן. כתוצאה, ריטה נזכרת בשם "דיאן סלווין". הן מתקשרות לאישה באותו השם לאחר שחיפשו אותה בספר הטלפונים, אך זו אינה עונה.
 
לאחר מכן, בטי הולכת ל[[מבחן בד]] לסרט הוליוודי, והצוות הבוחן אותה מתרשם ממנה מאוד. אחרי שיחה עם סוכנת שחקנים שנכחה במבחן הבד, לוקחת אותה הסוכנת לסט צילומים של סרט בשם "סיפורה של סילביה נורת'", הסרט מבוים על ידי אדם קשר, וקמילה רודס עוברת בו [[מבחן בד]], שבו היא מבצעת [[תזמורת בצורת]] לשיר "I've told every little star" של לינדה סקוט. אדם בוחר בה לתפקיד, תוך שהוא משתמש בביטוי: "זאת הבחורה". באותו זמן בטי עוזבת את הסט, לאחר שאדם מסתכל עליה בערגה.
 
בטי וריטה הולכות אל דירתה של דיאן סלווין, ופורצות לדירתה לאחר שאף אחד לא פותח את הדלת. במיטה בדירה הן מגלות גופה במצב ריקבון. הן חוזרות מזועזעות אל ביתה של בטי, ושם בטי מסייעת לריטה להכין לעצמה פאה בלונדינית בתסרוקת זהה לזו של בטי. אחר-כך השתיים מקיימות יחסי מין ובטי מודה כי היא מאוהבת בריטה. בלילה ריטה מדברת מתוך שינה ומעירה את בטי. לבקשת ריטה, השתיים נוסעות מיד למופע קברט ספרדי בתיאטרון בשם "סילנסיו", שהוא השם שהגתה ריטה בשנתה.
שורה 85 ⟵ 73:
# איפה דודה רות?
 
על-פי הפירוש הנפוץ, חלקו הראשון של הסרט הוא [[חלום|חלומה]] של דיאן, אשר מתחיל לפני כותרות הפתיחה, אחרי שהמצלמה שוקעת לתוך הכרית שעל מיטתה של דיאן, ומסתיים כאשר היא מתעוררת. חלקו השני של הסרט מתאר את מציאות חייה של דיאן ומלווה ב[[פלאשבק]]ים וב[[הזיה|הזיות]]; ונחתם בהתאבדותה. פירוש זה זוכה לכמעט תמימות דעים בקרב המבקרים המובילים כגון ניל רוברטס מעיתון [[סאן (עיתון בריטי)|הסאן]], [[רוג'ר איברט]] וג'ונתן רוס.{{הערה|Lewis, Robin (January 17, 2007). "Nice Film If You Can Get It: Understanding Mulholland Drive". The Guardian. Retrieved 17 August 2012.}}. כיוון ששני חלקי הסרט לא יכולים להתקיים במקביל, ניתן להסיק שחלקו הראשון של הסרט הוא חלום או פנטזיה עקב עלילתו הפחות סבירה, סצנת הכרית בתחילת הסרט המרמזת על חלום, הסצנה במועדון סילנסיו שבה המנחה רומז על אשליה וכן היות עלילת החלק הראשון הגשמה מוחלטת של שאיפותיה של דיאן בכל התחומים.
 
דיאן היא שחקנית צעירה המגיע ללוס אנג'לס כדי לפתח קריירת משחק. היא מפתחת מערכת יחסים תלותית בקמילה רודס ומתאהבת בה לחלוטין. קמילה נוחלת הצלחה מסוימת כשחקנית ומלוהקת לסרטו של הבמאי המצליח, אדם קשר, כנראה בזכות טובות הנאה מיניות. קמילה נפרדת מדיאן וחושפת בפניה, באקט של השפלה, את יחסיה עם אדם. דיאן מוצאת את עצמה לאחר כשלונות מקצועיים ורומנטיים ומפתחת תסמינים דיכאוניים. לבסוף היא שולחת מחסל הרוצח את קמילה. כאשר היא לא מסוגלת לשאת עוד את מוסר הכליות, היא הוזה את שני הזקנים אשר הופיעו בתחילת הסרט בסצנת תחרות הריקודים של דיאן בצעירותה ושאולי מסמלים את הציפיות שתלו בה, ולבסוף שמה קץ לחייה.
שורה 100 ⟵ 88:
חברת [[סרטי יוניברסל|יוניברסל]] הפיצה את הסרט ב-12 באוקטובר 2001 והוא גרף למעלה מחצי מיליון דולר בסוף השבוע הראשון להקרנתו. עד היום הסרט גרף למעלה מ-20 מיליון דולר בסך הכל, כאשר למעלה משבעה מיליון מתוכם נאספו בארצות הברית לבדה. הסרט לא נחשב להצלחה כלכלית גדולה במיוחד ורשם רווח נמוך יחסית.
 
הסרט נחשב בעיני רבים כאחת מיצירותיו הבולטות של דייוויד לינץ' וכן אחד הסרטים החשובים של המאה ה-21. הוא מדורג במקום ה-28 ברשימת 250 הסרטים הטובים ביותר של המגזין היוקרתי "סייט אנד סאונד",{{הערה|שם=הרשימה באתר "סייט אנד סאונד"|http://explore.bfi.org.uk/sightandsoundpolls/2012/critics}}, ולסרט החמישי הטוב ביותר מאז 1968 על ידי אותו מגזין. הסרט הוגדר כסרט הטוב ביותר של העשור הראשון של המאה על ידי המגזין [[מחברות הקולנוע]], טיים אאוט ניו יורק, התאחדות המבקרים של לוס אנג'לס ועוד. בשנת [[2016]] בחרו בו 62 מבקרי הקולנוע המובילים בעולם, במסגרת משאל שערך ה-[[BBC]], לסרט הטוב ביותר של [[המאה ה-21]] עד אז.{{הערה|[http://www.bbc.com/culture/story/20160819-the-21st-centurys-100-greatest-films The 21st Century's 100 Greatest Films]}}
 
עם זאת, הוא לא חף מביקורות שליליות. מספר מבקרים כגון מבקרי מגזין [[וראייטי (מגזין)|וראייטי]] וה-The New York Observer ועוד, העלו בו דופי וחלקם אף קטלו אותו. עם זאת, יש לציין כי הביקורות ברובן חיוביות.
שורה 111 ⟵ 99:
 
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}
[[קטגוריה:סרטי דרמה אמריקאיים]]
[[קטגוריה:סרטי 2001]]
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מלהולנד_דרייב"