קורבן (יהדות) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קישור לערך ראשי במקום לדף הפניה
מ הוספת קישור לברוב עם
שורה 71:
'''[[בכור בהמה טהורה|בְּכוֹר]]''' – בכור זכר הנולד לבהמה של יהודי – יש להביאו כקורבן, ובשרו נאכל על ידי הכהנים בתחומי ירושלים. זהו הקורבן היחיד שקדושתו חלה באופן אוטומטי, מעצם היותו הנולד ראשון, גם אם בעליו לא ביצע פעולה של הקדשה. מכיוון שכך, גם בכורות הנולדים בימינו נחשבים כ[[הקדש (הלכה)|הקדש]], ואסור להשתמש בהם. לפיכך, הנוהג המקובל כיום הוא למכור לפני הלידה את הבכור, או חלק ממנו, לגוי, ובכך פוקעת הקדושה מן הבכור שיוולד.
 
'''[[קורבן פסח|פֶּסַח]]''' – קורבן המובא מדי שנה בשנה, ביום י"ד בניסן (ערב פסח) אחר הצהריים. כל יהודי, בין איש ובין אשה, צריך להיות שותף בקורבן, ולאכול ממנו בירושלים בליל ט"ו בניסן ("ליל הסדר"). לשם כך מתאגד כל העם בחבורות, ונציג מכל חבורה בא עם קורבנו ל[[העזרה|עזרה]], שם מוקרבים הקורבנות באופן המוני, בשלוש קבוצות ("כתות") זו אחר זו. לאחר זריקת הדם על המזבח והקטרת אימוריו, לוקח נציג החבורה את בשר הקורבן אל החבורה הממתינה לו, שם הם צולים אותו ואוכלים אותו בלילה, עם [[מצה]] ו[[מרור]]. קורבן זה משמר את זכר [[יציאת מצרים]], והוא נעשה [[ברוב עם]] בצמתים חשובים במהלך ההיסטוריה היהודית, כביטוי לחידוש המחויבות היהודית לקיום התורה.
 
'''[[קורבן מנחה|מִנְחָה]]''' – "מנחה" היא מתנה, לה' או לאדם נכבד{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|לב|יד}}, {{תנ"ך|בראשית|מג|יא|ללא=ספר}}.}}. השם "מנחה" התייחד לקורבן זה, הזול בקורבנות{{הערה|על פי {{תנ"ך|ויקרא|ה|יא|קצר=כן}}, אם כי, שם מדובר במנחה ללא לבונה, היקרה יותר.}}, להראות שה' מתרצה גם בקורבן זול ופשוט. מדובר על קורבן מן הצומח, בדרך כלל מ[[סולת]] [[חיטה|חיטים]] המעורבת ב[[שמן]], בתוספת [[לבונה]]. המנחה באה כקורבן בפני עצמו, בדרך כלל – על פי נדבת לבו של האדם, או כתוספת הנספחת לקורבן מן החי ([[קורבן עולה|עולה]] או [[קורבן שלמים|שלמים]]), ואז יש לצרף לה גם [[יין]] ל[[נסכים]]. בדרך כלל, הכהן לוקח בכפו '''קומץ''' מן המנחה ומקריב אותו על המזבח, ושאר המנחה ("שיריים") נאכל על ידי הכהנים בעזרה. מנחות מסוימות, כגון מנחה הבאה כנספח לקורבן, או מנחה שבעליה הוא כהן, מוקטרות כליל על המזבח.