אונקלוס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
מ replaced: ←
שורה 20:
==תרגום אונקלוס לתורה==
{{הפניה לערך מורחב|תרגום אונקלוס}}
התרגום לתורה מיוחס על פי ה[[תלמוד]] ל"אונקלוס הגר", שפת התרגום היא ארמית ומכונה בפי האנשים "תרגום". הוא נקרא גם בשם "תרגום בבלי" ו"תרגום דידן", כי השתמשו בו בכל בתי המדרשות שבבבל, ומאז [[ימי הביניים]] נהוג לכנותו "תרגום אונקלוס".
 
לפי המסורת התרגום נכתב על פי רוח הקודש ולכן חשיבותו רבה מאד. מעמדו כתרגום המוסמך והמקודש לתורה נשמר עד ימינו. בקרב המוני בית ישראל הלימוד בו "[[שניים מקרא ואחד תרגום]]" הוא תקנה [[הלכה|הלכתית]]. בשל יוקרתו הייתה לתרגום זה השפעה רבה על פרשנות התנ"ך, ומטעם זה מפרשי התורה כמו רש"י, ה[[רמב"ם]] ועוד מרבים להישען על ה"תרגום" ולראות בו סמכות פרשנית עליונה.
שורה 33:
בספרות חז"ל נשתמרו מספר הגדות המתייחסות בנוסח אחד לאונקלוס ובנוסח אחר לעקילס. ב[[מסכת גיטין]]{{הערה|{{בבלי|גיטין|נו|ב|ללא=מסכת}}}} מסופר, שלפני שאונקלוס החליט להתגייר, הוא ביקש להתייעץ עם רוחותיהם של שלושה אויבים ידועים של עם ישראל - [[טיטוס]], [[בלעם]] ו[[ישו]]. הוא מעלה את הרוחות הללו ב[[העלאה באוב|אוב]], ושלושתן מספרות לו על העונשים החמורים שקיבלו בגין הרעות שהביאו על עם ישראל.
 
ב[[מסכת עבודה זרה]]{{הערה|{{בבלי|עבודה זרה|יא|א|ללא=מסכת}}}} מסופר שלאחר שאונקלוס התגייר, שלח הקיסר גדוד חיילים להביאו אליו, אונקלוס משך את לבם במקרא והחיילים החליטו להתגייר. הקיסר שלח גדוד נוסף וציווה עליהם לא לדבר איתו בדברי תורה. כשהגיעו אמר להם אונקלוס, אומר לכם דבר מה, מקובל ב[[היררכיה|היררכיית]] המלוכה שהחשוב פחות אוחז את הנר להאיר לפני מי שחשוב ממנו, וכך בסדר עולה. האם עולה על הדעת שבעל הדרגה החשובה ביותר יחזיק את הנר לפני אנשים פחותים? ענו החיילים בשלילה, אמר להם אונקלוס: [[הקב"ה]] אחז את האור לפני [[עם ישראל]] במדבר, שנאמר "והשם הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה [[עמוד האש (יציאת מצרים)|בעמוד אש]] להאיר להם וכו'" בשמעם זאת החליטו אף הם להתגייר. לאחר מכן שלח גדוד נוסף וציווה עליהם לא לדבר כלל עם אונקלוס. כאשר אסרו אותו והוליכוהו, עבר אונקלוס בסמוך ל[[מזוזה]] על הפתח, הניח את ידו עליה, וחייך. שאלו אותו החיילים מדוע אתה מחייך? ענה להם אונקלוס: "מנהגו של עולם מלך בשר ודם, יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקב"ה עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנאמר "ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם", בשמעם זאת אף הם נתגיירו, והקיסר נואש ולא שלח יותר אחריו.
 
==לקריאה נוספת==