קניין רוחני – הבדלי גרסאות

==נכסי הקניין הרוחני==

[[המשפט בישראל|בדין הישראלי]] יצר המחוקק שורה ארוכה של נכסים רוחניים, שונים במטרתם, בתנאים להכרת הדין בהם, בדרכי הטיפול בהם, בתקופת ההגנה ועוד. מבחינה טכנית ניתן להבחין בין '''זכויות רשומות''', שנדרש רישום הבעלות במרשם ייעודי, לבין '''זכויות שאינן רשומות,''' שלא נדרש מהיוצר רישום הזכויות:

* ב'''זכויות הלא רשומות''' מצויים [[זכויות יוצרים]], [[זכויות מבצעים]], מוניטין, ו[[סוד מסחרי]], סימן מסחר מוכר היטב, שאינו טעון רישום, ועיצוב לא-רשום.

 

===זכויות רשומות===

* [[זכויות מטפחים]] הן זכויות מטפחים בזני צמחים. זכות מטפחים שנרשמה לפי החוק מעניקה לבעליה זכויות שהיקפן מפורט בחוק זכויות מטפחים של זני צמחים, התשל"ג – 1973.

* [[מדגם רשום|עיצוב (מדגם)]] הוא קניין רוחני בתחום העיצוב התעשייתי אשר יכול להיות מוגן בתצורתו הרשומה ובתצורתו שאינה רשומה. המדגם הוא קווי דמות, קישוט, עיטור, אשר מיישמים אותם בהקשר למוצר מסוים - הפן העיצובי. לא מדובר במוצר אחד, אירוע חד פעמי, אלא מוצר המשולב בייצור תעשייתי, אשר תוצאותיו יהיו הרבה יחידות הנושאות אותו עיצוב - הפן התעשייתי. ההגנה על העיצוב הרשום נועדה לעודד את פיתוח וריבוי העיצובים התעשייתיים. העיצוב מגן אך ורק על הצורה האסתטית של המוצר, ההגנה המשפטית לעיצוב לא תגן על רכיבים פונקציונליים בו.

*[[זכויות מבצעים, מפיקים ומשדרים]], המכונות לעיתים גם "זכויות שכנות לזכויות יוצרים", הן זכויות המוקנות לגורמים הלוקחים חלק בהבאת היצירה אל הקהל. הכוונה היא לגורמים כגון זמרים, נגנים, עורכים, מפיקים, חברות שידור וכדומה.

*סוד מסחרי, אשר מגן על מידע סודי שאינו ניתן לגילוי והוא מעניק יתרון מסחרי על בעליו.

*גניבת עין, היא ההגנה הניתנת למוניטין של גורם מסחרי מפני פעולות שיש בהן הטעייה.

 

 

== קניין רוחני במשפט העברי==

 

התייחסות ראשונה ניתנה על ידי הרמ"א בתשובותיו. הרמ"א בא להגן על זכויותיו של מהר"ם פדובה, שהשתתף בהדפסת ספר משנה תורה לרמב"ם, ולאסור קניית מהדורה מתחרה של הספר. היסוד המרכזי שהזכיר הרמ"א בהקשר זה הוא דין יורד לאומנות חברו. הרמ"א הסיק מהסוגיה שאסור לאדם להיכנס לאומנות חברו, אם יגרום לו פגיעה ודאית. הרמ"א סבר שלכן אסור להתחרות במו"ל ולהדפיס את אותו הספר שהוא מתפרנס מהפצתו{{הערה|1=רקובר, עמ' 130.}}.

במקרים רבים גזרו חכמים שונים חרם על מי שיפגע בזכויות היוצרים של המדפיס. בהסכמות לספרים נזכר פעמים רבות חרם שהוטל על מי שידפיס שוב את הספר בתוך זמן קצוב. יש להעיר שלכאורה מדובר כאן בחרם אישי, כלומר באיום ישיר ונקודתי על האדם, ולא בתקנה ממונית הקובעת מה ההלכה מעיקר הדין{{הערה|1=הרחיב בנושא זה פרופ' נחום רקובר בכמה חיבורים: ה'הסכמות' לספרים כיסוד לזכות היוצרים, סדרת מחקרים וסקירות במשפט העברי, חוברת י"א, ירושלים תשל"א; זכות היוצרים במקורות היהודיים, ירושלים תשנ"א, עמ' 123-443.}}.

לסיכום נראה כי פרשנים רבים מנסים לעגן את תופעת הקניין הרוחני בתחומים שונים של ההלכה אך מושג זה לא הוזכר במפורש אף לא פעם אחת.

 

{{פורטל|'''לערכים, תחומים ומושגים נוספים ראו [[פורטל:חוק ומשפט|פורטל חוק ומשפט]].'''}}