תסמונת וולף–פרקינסון–וייט – הבדלי גרסאות

בשנת [[1915]] היה ה[[קרדיולוג]] פרנק נורמן וילסון {{אנ|Frank Norman Wilson}}{{כ}} (1890–1952) הראשון שיתאר את התופעה, שמאוחר יותר נקראה תסמונת וולף–פרקינסון–וייט, על שמם של הקרדיולוגים לואי וולף {{אנ|Louis Wolff}}{{כ}} (1898–1972), [[ג'ון פרקינסון {{אנ|John Parkinson (cardiologist)}} ]]{{כ}} (1885–1976) ופול דאדלי וייט {{אנ|Paul Dudley White}} {{כ}} (1886–1973), שתארו את ההפרעה בשנת [[1930]]. השני שתיאר את המצב היה אלפרד מ' וולד (1887–1967), בשנת [[1921]].