קרבות רמלה – הבדלי גרסאות

בחודש נובמבר [[1100]] פנה באלדווין הראשון אל לב הבעיה ותקף את קיני השודדים הבדואים שישבו ב[[בית גוברין (עיר קדומה)|מערות בית גוברין]]. הצבא הצלבני הרג את יושבי המערות וסתם את פתחיהן. בשנת [[1101]]‚ דחקו הצלבנים את רגלי הפטאמים בארץ הקודש וכבשו את עיר הנמל [[ארסוף]] ביום [[29 באפריל]] לאחר מצור קצר של שלושה ימים. עם כיבוש ארסוף פנו הצלבנים בסיוע צי [[גנואהג'נובה|גנואזי]] לכיבוש [[קיסריה]].

בתקופה הצלבנית – תחילת [[המאה ה-12]] נשארו רק שרידים מועטים מקיסריה ה[[הורדוס|הרודיינית]] והנמל העתיק. קיסריה הערבית הייתה – ככל הנראה – דומה בגדלה לקיסריה הצלבנית שהריסותיה מעטרות היום את חוף הים. לאחר מצור של שבועיים נכבשה העיר בהתקפה על החומות ביום ה-[[17 במאי]]. אוכלוסיית העיר שנמלטה למסגד נטבחה. ממוות ניצלו רק הנשים, הקאדי, ומפקדה הצבאי של העיר. העיר עצמה [[שוד|נבזזה]] ובתוך השלל מצאו המלחים הגנואזיים, באחד מבתי העיר, כלי זכוכית בצבע ירוק. הכלי נלקח לגנואהלג'נובה וזוהה כ[[הגביע הקדוש|גביע הקדוש]] שממנו שתה [[ישו]] (ישוע) ב[[הסעודה האחרונה|סעודה האחרונה]] ואליו אסף [[יוסף הרמתי]] את דם ישו לאחר ה[[צליבה]].

התבוסה המצרית ב[[קרב רמלה השני]] והפיאסקו של המסע באביב [[1103]] החלו לגבות את מחירם על יכולתה של מצרים להמשיך במסעי מלחמה כושלים. ומאידך עורר את הצלבנים להעמיק את אחיזתם ב[[מישור החוף]] וערי הנמל הפזורות לאורכו. בשנת 1103 יצא בלדווין במסע כנגד [[עכו]] ששימשה ריכוז לגדודים מצרים ומוסלמיים מקומיים שהיו פושטים על אזור חיפה ומנתקים את הדרך בין חיפה ונסיכויות הצפון ל[[קיסריה]]. תחילה פעל בלדווין לטיהור הכרמל משודדים ובאותה שנה הטיל מצור על עכו עצמה. המצור נכשל מחוסר צי צלבני שמנע הטלת בלוקדה על העיר מצד הים.{{הערה|1=Steven Runciman, A History of the Crusades, Cambridge university press, 1952 {{ISBN|0521061628}} עמוד 87 }} בחודש מאי [[1104]] הופיע בחופי הארץ צי מ[[גנואהג'נובה]] ואחר חתימת הסכם על חלוקת שלל העיר עכו לאחר נפילתה הושמה העיר במצור פעם שנייה. הפעם ברח מפקד העיר המוסלמי - מצרי '''ט'הר אדאולה אל-גיושי''' ומצא מקלט ב[[דמשק]], נכבדי העיר שנותרו ללא מפקד פתחו במשא ומתן עם בלדווין וסוכם כי הרוצה להישאר בעיר יוכל לעשות כן וכל החפץ לעזוב יוכל לקחת את מטלטליו. ביום [[26 במאי]] לאחר 20 ימי מצור נכנעה עכו אך האיטלקים, שיכורים מניצחון טבחו בתושבי העיר. עכו, מקום הולדתו של הווזיר המצרי אל אפדל נפלה לידי הצלבנים, ועתה היה בידם נמל עמוק יחסית הניתן לשימוש בכל עונות השנה. עכו הפכה להיות הנמל העיקרי של ממלכת ירושלים והעיר נכנסה לתקופת פריחה העיקרית בתולדותיה.