הבדלים בין גרסאות בדף "AH-1 קוברה"

נוספו 5 בתים ,  לפני חודשיים
מ
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית אנדרואיד
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית אנדרואיד
חברת בל עסקה בבחינת רעיון המסוקים החמושים עוד בסוף [[שנות ה-50 של המאה ה-20]]. בחברה נבנה דגם קונספט שסומל D-255 וכונה "לוחם אירוקווי" (Iroquois Warrior). הדגם הוצג לנציגי צבא ארצות הברית ביוני [[1962]], בתקווה לשכנע אותם להקציב משאבים להמשך הפיתוח. ה-D-255 פותח על בסיסי מרכיבי ה-UH-1, עם גוף צר ו[[תא הטייס|תא טייס]] דו מושבי בתצורת [[טנדם]], ומשימתו המוגדרת הייתה תקיפה. חימוש המסוק כלל [[מטול רימונים]] ב[[צריח (טכנולוגיה צבאית)|צריח]] בחרטום המסוק, [[תותח]] בקוטר 20 מ"מ בגחון וכנפיים קצרות לנשיאת רקטות או [[טיל נגד טנקים|טילים נגד טנקים]] מדגם [[SS-10]].
 
הצבא גילה עניין בפרויקט ובדצמבר 1962 העניק לחברת בל חוזה להוכחת הקונספט. חברת בל התאימה מסוק [[בל 47]] והפכה אותו לדגם ניסיוני שכונה [[בל 207]], שכונה "סו סקאוט" (Sioux Scout). המסוק טס [[טיסת בכורה|לראשונה]] בשנת [[1963]]. לדגם היו את כל המאפיינים של מסוק קרב מודרני: [[תא טייס]]ים בתצורת [[טנדם]], כנפיים קצרות לתליית חימוש, תותח בצריח בחרטום המסוק ופרופיל רוחב צר. בחינת הדגם החדש בתחילת [[1964]] לא הרשימה את נציגי הצבא, הם חשו שהמסוק קטן מדי, חלש מדי וככלל שאינו מותאם לשימוש מעשי.
 
הפתרון לחסרונות שנמצאו בדגם 207 היה פתיחת תחרות AAFSS, (מערכת סיוע באש אווירית מתקדמת, Advanced Aerial Fire Support System). הדרישות שהציב הצבא בתחרות הביאו לפיתוחו של ה[[לוקהיד AH-56 שאיין]], מסוק תקיפה כבד בעל מהירות גבוהה. לאחר עשר שנות פיתוח הסתבר כי פרויקט השאיין שאפתני מדי ולא בר ביצוע, והפרויקט בוטל. צבא ארצות הברית החל שוב באיתור מסוק תקיפה קונבנציונלי יותר בעל שרידות גבוהה יותר.