הונין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 46:
לפי ארכיון צה"ל, העריכו שירותי המודיעין של "[[ההגנה]]" בסוף אפריל 1948, כי בכפר כמאה לוחמים. ב-23 במאי נמלטו רוב תושבי הונין (למעט 400 תושבים) עקב פשיטת ה[[פלמ"ח]] על הכפר, אולם ככל הנראה חלקם שבו אליו לאחר מכן.{{הערה|1= [[יואב גלבר]], '''קוממיות ונכבה''', כנרת זמורה-ביתן דביר, 2004, עמ' ?}}
[[קובץ:Hunin occupation.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פקודת המבצע להרג מספר מתושבי הכפר והרס בתיו, ספטמבר 1948 <small>(להגדלה אנא לחצו על התמונה)</small>]]
באוגוסט 1948, כשהכפר היה במעין [[שטח הפקר]] בין [[ישראל]] ל[[לבנון]], נפגשה משלחת מטעם תושבי הונין עם נציגי [[משרד המיעוטים]] הישראלי והציגה את רצון התושבים "לחיות כמיעוטים נאמנים במדינת ישראל" ולהסתפח למדינת ישראל.{{מקורהערה|לצטטה1=[[ראובן ארליך]], '''בסבך הלבנון: מדיניותן של התנועה הציונית ושל מדינת ישראל כלפי לבנון, 1918-1958''', תל אביב: [[הוצאת מערכות]], 2000, עמ' 279.}} ועדה מייעצת שליד המושל הצבאי החליטה לדחות את ההכרעה בדבר הבקשה{{הערה|שם=הערה_א|1= יואב גלבר, '''קוממיות ונכבה''', כנרת זמורה-ביתן דביר, 2004, עמ' ?}} למרות המלצתו של השר לענייני מיעוטים [[בכור שטרית]] להיענות לה.
 
לאחר ספטמבר 1948, לאחר מספר תקריות ירי, נמלטו התושבים ללבנון.{{הערה|שם=הערה_א}} העיקרית שבהם, פשיטה של [[חטיבת כרמלי]] על הכפר, נערכה לאחר תקרית שהחלה ביריות של יחידה לבנונית על [[סיור]] של צה"ל באזור, ובמסגרתה הרגו כוחות צה"ל 20 מתושבי הכפר ופוּצצו 20 מבתיו ו[[מסגד]].{{הערה|1= ארכיון ההגנה תיק 100/37}} הכפר נתפס סופית על ידי [[צה"ל]] במסגרת [[מבצע חירם]] לכיבוש [[הגליל העליון]] באוקטובר 1948.