פינגוויניים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ביטול גרסה 26673531 של 109.65.78.164 (שיחה)
חלק מהמשפטים פה לא נכונים
שורה 8:
| תת-מחלקה = [[עופות בתראים]]
| אינפרא-מחלקה = [[עופות מפותחים חסרי שיניים]]
|קבוצה_8= [[דמויי שקנאים]]
| סדרה = '''פינגווינאים'''
| משפחה = '''פינגוויניים'''
שורה 19 ⟵ 20:
[[קובץ:Adelie Penguins on iceberg.jpg|ממוזער|[[פינגווין אדלי|פינגוויני אדלי]] על קרחון]]
 
'''פִּינְגְּוִינִיִּים'''{{הערה|{{מילון אקדמיה|128}}}} ([[שם מדעי]]: ''Spheniscidae'') היא [[משפחה (טקסונומיה)|משפחת]] [[עופות ימיים]] יחידה ב[[סדרה (טקסונומיה)|סדרת]] ה'''פינגווינאים''', הכוללת 6ששה [[סוג (טקסונומיה)|סוג]]ים ושבעה עשר [[מין (טקסונומיה)|מינים]]. הפינגווינים הם [[עופות חסרי יכולת תעופה]], החיים רק ב[[חצי הכדור הדרומי]] ומין אחד מצוי ב[[איי גלאפגוס]] שעל [[קו המשווה]]. מינים רבים מהמשפחה חיים ב[[אנטארקטיקה]] הקפואה, כשהמין [[פינגווין קיסרי]] מצוי שם במשך כל החורף הקפוא.
 
== מאפיינים ==
הפינגווינים הם מן העופות הקדומים ביותר. כבר בשחר הימים, בשל לחצי סביבה, עברו הפינגווינים לפעילות ימית והם העוף המותאם ביותר לתנועה במים:
* בניגוד לעופות מים אחרים, אין הפינגווינים שוחים באמצעות רגליהם כ[[ברבור]] וכ[[ברווז]] אלא מתקדמים במים באמצעות כנפיהם. הפינגווינים איבדו את כושר ה[[תעופה (בעלי חיים)|תעופה]] וכנפיהם דומות לסנפירים דוגמת גפיהם של [[צב ים|צבי ים]].
* צורת גופם [[הידרודינמיקה|הידרו־דינאמית]] ומקלה עליהם להשיג מהירות גבוהה בשוטם במים.
* משום שאינם מעופפים עוד, לפינגווינים אין עצמות חלולות כיתר בעלי הכנף אשר זקוקים למשקל גוף קל ועצמותיהם המלאות הן יתרון בצלילה לעומק רב.
 
הפינגווינים הם יצורי יבשה ופעילותם העיקרית במים היא חיפוש מזון. הפינגווינים ניזונים מ[[דג]]ים ומ[[סרטנים]] אותם הם צדים. ביבשה כמעט שאינם תרים אחר מזון. הם תלויים באוויר האטמוספירי לנשימה ובצלילתם במים הם אוטמים את נחיריהם ומשתמשים במלאי האוויר המצוי ב[[ריאות]]יהם עד אשר אוזל ה[[חמצן]] כמעט כליל ואז שבים אל פני המים כדי לשאוף אוויר מחדש.
 
כל המינים נפוצים רק בחצי הכדור הדרומי, מיבשתלמעט [[אנטארקטיקה]]מין ועדאחד החי ב[[איי גלאפגוס]] סמוך ל[[קו המשווה]]. הגדול במינים הוא [[פינגווין קיסרי|הפינגווין הקיסרי]] ששוכן באנטארקטיקה הקפואה והמין הקטן ביותר שוכן באיים החמימים של [[ארכיפלג]] גלאפגוס, וזאת על פי [[כלל ברגמן]].
 
בעת הקינון דוגר הזכר על הביצה אותה מטילה הנקבה, הנקבה יוצאת לים לחפש מזון ועד לשובה הזכר לא עוזב את הביצה לרגע. הפינגווין הזכר ידוע במסירות שלו לתפקיד האב, ולאחר מכן מטפלים יחד בגוזלים. תקופת הדגירה נמשכת כחודשיים ובמהלכה לא אוכל הזכר דבר.
 
לפינגווינים אורבות סכנות רבות הן מצד טורפים והן מצד האדם. אויביהם בטבע הם [[חמסן|חמסנים]], עופות החומסים את גוזליהםאפרוחיהם וביציהם וכן [[יסעור ענק]] ו[[כיאוניס]]ים או [[קרקרה מפוספסת|קרקרות]]. במים ומחוץ למים עלולים [[כלבי ים]] ו[[אריות ים]] ללוכדם ובמים צדים אותם [[דמויי כריש|כריש]]ים ו[[לוויתנאיםקטלן|לוויתניםקטלנים]]. האדם לרוב אינו ניזון מבשרם של הפינגווינים אך עדיין הוא האיום הממשי לקיומם; [[מכלית נפט]] שמתבקעת מציפה שטחים נרחבים בים בנוזל השחור והצמיג אשר מכסה את גופם של יצורים במים ומביא למותם המוקדם. לפינגווינים מנהג ללשלש באותם מקומות שבהם עשו כך הוריהם, ואף לדגור על מצבורי הלשלשת. צברים אלה הופכים ברבות הימים לדשן חקלאי משובח המכונה "[[גואנו]] פרו" והאדם כורה בהם בכמות רבה עד כי מחריב הוא מקומות קינון שלמים ומונע בשל מעשיו אלו, הקמת דור חדש של צאצאים אצל הפינגווינים, כי הללו ימתינו עד אשר ישוקמו תילי הלשלשת כדי שישובו להתרבות מחדש.
 
הגדול במיני הפינגווינים והעוף [[עופות מפותחים חסרי שיניים|המפותח]] הגדול ביותר כיום הוא [[פינגווין קיסרי]] (''Aptenodytes forsteri'') ששוקל עד 45 ק"ג וגובהו עד 122 ס"מ. הקטן ביותר הוא [[פינגווין זוטר]] (''Eudyptula minor'') ששוקל 1.5 ק"ג וגובהו עד 43 ס"מ.