חיים נחמן ביאליק – הבדלי גרסאות

בשנת [[1893]] שידכו לו סבו ובני המשפחה את [[מאניה ביאליק|מאניה]] (לבית אָוֶרְבּוּך - משפחת סוחרי עצים אמידה) מהעיירה הסמוכה קורוסטישוב)[[קורוסטישיב]],{{הערה|הולצמן שם, עמודים 69–72}} ולאחר נישואיו החל ביאליק לעסוק ב[[מסחר]] [[עץ (חומר גלם)|בעצים]]. בו בזמן כתב כמה שירים שנחשבים למרכזיים בין שיריו, בהם השירים: "עַל סַף בֵּית-הַמִּדְרָשׁ", "[[מתי מדבר האחרונים|מֵתֵי מִדְבָּר הָאַחֲרוֹנִים]]",{{הערה|[[S:מתי מדבר האחרונים|מֵתֵי מִדְבָּר הָאַחֲרוֹנִים]], ב[[ויקיטקסט|וויקיטקסט]]}} ואת ה[[פואמה]] "[[המתמיד|הַמַּתְמִיד]]".{{הערה|על פי עדות הרב [[יהודה ליב דון יחיא]], הדמות שככל הנראה שימשה מודל לשירו זה של ביאליק היה תלמיד בישיבת וולוז'ין שכונה "המתמיד מלודז'". תלמיד זה למד כ-20 שעות ביום, לא ישן במיטה אלא רק בבית המדרש כשעתיים או שלוש בלבד וכמעט שלא דיבר עם חבריו. מקור: יהודה ליב דון יחיא, "בישיבת וולוז'ין", בתוך: [[עמנואל אטקס]] ושלמה טיקוצ'ינסקי (עורכים), '''ישיבות ליטא – פרקי זכרונות''', [[מרכז זלמן שזר]] ומרכז דינור, ירושלים, 2004, עמוד 158}}