מלחמת העצמאות של בנגלדש – הבדלי גרסאות

"מבצע זרקור" הפך במהרה לרצח המוני ועל פי דעות מסוימות, ל[[רצח עם]], אשר סילוקם של כל העיתונאים הזרים ממזרח פקיסטן קודם המבצע סייע לביצועו. כבר ביומו הראשון כיתר ותקף הצבא הפקיסטני את אוניברסיטת [[דאקה]] תוך רצח מרצים, סגל וסטודנטים. בהמשך, במסגרת המבצע, טוהרה מזרח פקיסטן מן היסודות החברתיים אשר היוו פוטנציאל להתנגדות למדיניותו של הממשל הפקיסטני. הצבא והמיליציות החלו במסע טיהורים בערים כנגד אינטלקטואלים וסטודנטים, תומכי מפלגת "[[הליגה האוואמית]]" ופועלים עירוניים. כן נפגעו במיוחד בני דת ה[[הינדו]]. נוסף לכל אלה, פרצו תגרות דמים בין דוברי אורדו, מהגרים ממערב פקיסטן, לבין [[בנגל]]ים מקומיים. כן הושמו במחנות מעצר אזרחים בנגלים ששהו במערב פקיסטן, בעוד בנגלים אחרים נמלטים ל[[אפגניסטן]]. פעילות זו גרמה למותם של אלפים ויצרה גל של כ-30 מיליון פליטים שנהרו מן הערים אל אזורי הכפר, ועוד שמונה עד עשרה מיליונים שברחו להודו. בנוסף, נעצר שייח' מוג'יבור רחמן, כמו גם מנהיגים אחרים של "הליגה האוומית". קיומה של "הליגה" נאסר, ומנהיגים אחרים, שלא נעצרו, נמלטו. מנגד, פתחו המזרח פקיסטנים במלחמת [[גרילה]] המונית, וזו הפכה מתואמת ומאורגנת יותר ויותר במשך הזמן. גם הפקיסטנים, בראותם כי ההתנגדות הפכה למרד של ממש, התארגנו בהתאם, וכן הקימו מיליציות של תושבי מזרח פקיסטן אשר התנגדו לתנועת העצמאות. כך, באותו אביב השיגו המורדים שליטה על חלק גדול מפקיסטן המזרחית, כולל כל הערים הגדולות, אם כי הפקיסטנים חזרו למצב יתרון באותו קיץ. ב-[[17 באפריל]] הקימו המורדים ממשלה זמנית באזור מערב בנגלדש של ימינו, אשר קבעה בהמשך את מושבה ב[[כלכותה]] שבהודו. שייח מוג'יבור רחמן, אשר ישב בכלא הפקיסטני, הוכרז כנשיא. לקראת הסתיו של אותה שנה, שוב חזר היתרון לכוחות המזרח פקיסטנים, אשר הקימו גם חיל אוויר ראשוני. האומדנים השונים של קציר הדמים של כל אלה נעים בין כ-200,000 לכ-3,000,000. נוסף לאלה, [[אונס|נאנסו]] מאות אלפי נשים בפקיסטן המזרחית.