תנועת דור דעה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Ronam20 (שיחה | תרומות)
מ תיקון תקלדה
עריכה, אחידות במיקום הערות שוליים, קו מפריד בטווח מספרים
שורה 1:
'''דרדעים''' (שיבוש של המילים "דור דעה") הוא פלג קטן ב[[יהדות תימן]] שנוסד בעיר [[צנעא]] בתחילת [[המאה העשרים]] מתוך הזרם ה[[בלדים|בלדי]] על ידי הרב [[יחיא קאפח]] ותלמידיו. הפילוג נבע מן המחלוקת בין חברי הקבוצה לשאר יהודי תימן, בנוגע ל[[קבלה]] ולהלכה הנפסקת על פיה. תנועת "דור דעה" ביקשה לשחזר את מה שראתה כתפיסה היהודית המקורית של ה[[יהדות]], במטרה לתקן את הנטייה לעבר הקבלה, שבה ראתה מעין [[עבודה זרה]]. המודל שעמד בפניהם של מייסדי התנועה היה זה של [[הרמב"ם]]. עם השנים היטשטשה זהותם הנבדלת של הדרדעים.
 
==מקור השם==
חברי הקבוצה כינו עצמם בשם "דור דעה" ואילו את המתנגדים להם והלוחמים בהם כינו "עיקשים". מתנגדיהם כינו אותם "'''דרדעים'''", מתוך עיוות מכוון של השם,{{מקור}} או בהשפעת ה[[הגיה|להג]] היהודי-צנעאני "דרדע" ביחיד ו"דרדעים" ברבים{{הערה|[[יהודה ניני]], '''פולמוס מעניין וויכוח עקר על חכמת הקבלה בין חכמי תימן בראשית המאה''', בתוך: מיכאל: מאסף לתולדות היהודים בתפוצות, כרך יד, תשנ"ז עמוד רלא.}} ככינוי שהשתרש בסופו של דבר.
 
==השקפתםרקע==
כבר בחייו בחרו חלקים ניכרים מיהודי תימן לקבל עליהם את [[הרמב"ם]] כפוסק עיקרי וכמעט יחיד. סייעו לכך הקשרים המיוחדים של הרמב"ם עם היהודים בתימן, ופעולותיו להצלתם מגזרות השלטון המוסלמי. ישנה מסורת בין חכמי תימן, כי יהודי תימן בחרו במודע לאמץ את משנת הרמב"ם, לאור ההתאמה הרבה בין שיטתו ההלכתית לבין מנהגיהם הקיימים של יהודי תימן עוד מ[[תקופת הגאונים]].{{הערה|הרב [[יחיא צאלח]] הקדמה לתכלאל וב"מגילת תימן". הרב [[סעדיה מנצורה]] בספרו המחשבה. ראו דוד צדוק, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59281&st=&pgnum=30 מסכתא דמהרי"ץ עמוד ל] באתר היברובוקס}}.
התנועה ביקשה לשחזר את מה שהבינה כתפיסה היהודית המקורית בתחומי ה[[הלכה]], ב[[מחשבת ישראל]], ב[[תפילה]], ב[[חינוך]] ועוד. זאת, במטרה לשוב אל היהדות הרבנית "האותנטית" ולתקן סטיות שהשתרשו במהלך השנים. המודל שעמד בפניהם של מייסדי התנועה היה זה של [[הרמב"ם]] כפי שבא לידי ביטוי בחיבוריו ההלכתיים, בתפיסת העולם ה[[רציונליזם|רציונלית]] בה החזיק, בשיטתו בענייני אמונות ודעות ובאופן בו שילב [[תורה ומדע]].
 
"ה[[קבלה|הקבלה]]" -, תורת הסוד היהודית, התפשטה בצורתה הזוהרית ובגלגוליה האחרים בהדרגה במהלך [[ימי הביניים]] וראשית העת החדשה בכל תפוצות ישראל והגיעה במאה ה-16 גם לתימן, בעיקר על ידי הרב [[זכריה אלצ'אהרי]] שביקר בצפת. במהלך [[גלות מוזע]] ב[[המאה ה-17|מאה ה-17]] התחזקה השפעת הקבלה בתימן, חלקלאחר גדולשספרים מספריהםרבים נלקחו מהםמן במרמההיהודים והועלו באש. עובדה זו הוסיפה למשבר הקיומי והפוליטי גם משבר רוחני. בשובם, הוצעוהגיעו להםלתימן על ידידרך [[יהדות מצרים|יהודי מצרים]] וארץ ישראל, ספרים וסידורים מודפסים, בעלי חזות יפה (עדשעד אז לא הגיעוהיו ספרי הדפוס לתימן) – בשונה מכתבי היד שהכירו שחזותם הייתה פשוטהבתימן. הסידורים כללו נוסח שונה משל יהודי תימן, ונכללושיש בהםבו תוספות קבליות. בין הספרים שהתקבלו היה גם [[ספר הזוהר]].{{הערה|על התפשטות הקבלה בתימן ראו, יוסף יובל טובי, [https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/99995-files/99995008/99995008-006/99995008-006-604-622.pdf תנועת דור דעה מתימן וביקורותו של ר' משה צארום על מנהגי הקבלה] עמוד 606.}}
הדרדעים דוחים את תפיסת העולם הקבלית בשל הבנתם את התאולוגיה הקבלית כמכוונת את העבודה לה' רק באמצעות הספירות. בכך הם רואים עבודה זרה. כמו כן, הם מתנגדים לעולמה של [[קבלה מעשית|הקבלה המעשית]] הכולל [[קמיע]]ות, [[לחש]]ים ועוד - תחום שהתפתח מאוד במאות האחרונות ב[[יהדות תימן]]. הם פקפקו גם בטענה ש[[ספר הזוהר]] נכתב בידי [[רבי שמעון בר יוחאי]].{{הערה|ראו: [[חיבור ספר הזוהר]].}}
 
הרעיונות הקבליים משכו את ליבם של רוב יהודי תימן, אם כי לעיתים היו גם התנגשויות בין בעל הקבלה לביןמקובלים בעלושאינם הפשטמקובלים{{הערה|ראו לדוגמה, שו"ת [[דוד משרקי|רביד הזהב]] סימן מד; פרופ' [[שלמה דב גויטיין]], [http://ybz.org.il/_Uploads/dbsArticles/Goitein.Travels.in.Yemen.pdf מסעות חבשוש הערה 66].}}
הדרדעים קיבלו עליהם את שיטת הרמב"ם הלכה למעשה בכל עניין, הן בענייני [[הלכה]] ו[[מנהג]], הן ב[[פילוסופיה יהודית]]. נאמנים לשיטתם, בסידוריהם המבוססים על ה[[תכלאל]] הבלדי, השמיטו את מרבית הקטעים שמקורם בקבלה, ואשר נוספו במהלך השנים לסידורי יהודי תימן. הדרדעים נמנעים מלקיים מנהגים המבוססים על הקבלה.
 
==הרקעגורמים==
בשנת [[1869]] שלחו [[האקדמיה הצרפתית למדעים]] וחברת [[כי"ח]] לתימן את המלומד הצרפתי [[יוסף הלוי]] לתימן, כדי שיחקור שם כתובות שבתאיות. במהלך מסעו בתימן, אף שזו לא הייתה מטרתו המרכזית, נפגש עם כמה מחכמיה היהודים של המדינה, והשפיע עליהם מאוד. בין תלמידי החכמים איתםשאיתם נפגש היו הרב קאפח, שהתעניין בעיקר ב[[פילוסופיה יהודית]], בנוסחים ובכתבי יד קדומים ו[[חיים חבשוש]], שליווהו בתימן, והתעניין ב[[דרום ערבית|שפות דרום-ערביות]], תחומים יוצאי דופן בסביבתם. במהלך סיוריו בתימן שמעו ממנו דברים חריפים על תורת הקבלה.{{הערה|לדוגמה: [[יוסף קאפח]], "'קורות ישראל בתימן' לר' חיים חבשוש", '''[[ספונות: ספר שנה לחקר קהילות ישראל במזרח|ספונות]]''' ב, ירושלים תשי"ח, עמ' רפא, הערה 219}}.{{ציטוט|תוכן=הצורה שבה נהג הלוי עם המתיחות המוקדמת בשתיקתו, והתפרצות המרירות הפתאומית בצירוף הקדושה והכבוד שרחשו בתימן לכל חכם מארץ־ישראל, הביאו מהפכה גמורה בנפש השלישייה כל אחודאחד לפי דרכו. אפשר לומר שכל אותה מחלוקת שהיתה בתימן באה בסיבתו של הלוי.|מקור=הרב יוסף קאפח, כתבים, חלק ב עמוד 753 בהערה}}
כבר בחייו בחרו חלקים ניכרים מיהודי תימן לקבל עליהם את [[הרמב"ם]] כפוסק עיקרי וכמעט יחיד. סייעו לכך הקשרים המיוחדים של הרמב"ם עם היהודים בתימן, ופעולותיו להצלתם מגזרות השלטון המוסלמי. ישנה מסורת בין חכמי תימן, כי יהודי תימן בחרו במודע לאמץ את משנת הרמב"ם, לאור ההתאמה הרבה בין שיטתו ההלכתית לבין מנהגיהם הקיימים של יהודי תימן עוד מ[[תקופת הגאונים]]{{הערה|הרב [[יחיא צאלח]] הקדמה לתכלאל וב"מגילת תימן". הרב [[סעדיה מנצורה]] בספרו המחשבה. ראו דוד צדוק, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59281&st=&pgnum=30 מסכתא דמהרי"ץ עמוד ל] באתר היברובוקס}}.
חוקר יהודי נוסף שביקר בתימן, [[אדוארד גלאזר]] {{אנ|Eduard Glaser}}, עמד במהלך ביקוריו בתימן (בשנים 1882–1894), בקשרים עם חכמי צנעא, בניהםבהם הרב קאפח וחבשוש. לאחר ששב ממסעו בתימן שלח לרב קאפח מספר ספרים שנושאםהמבקרים היה התנגדות וביקורתאת הקבלה, וכן ספרי [[תנועת ההשכלה היהודית|השכלה]].
 
==השקפת אנשי התנועה==
"[[קבלה|הקבלה]]" - תורת הסוד היהודית התפשטה בצורתה הזוהרית ובגלגוליה האחרים בהדרגה במהלך [[ימי הביניים]] וראשית העת החדשה בכל תפוצות ישראל והגיעה במאה ה-16 גם לתימן בעיקר על ידי הרב [[זכריה אלצ'אהרי]] שביקר בצפת. במהלך [[גלות מוזע]] ב[[המאה ה-17|מאה ה-17]] התחזקה השפעת הקבלה בתימן, חלק גדול מספריהם נלקחו מהם במרמה והועלו באש. עובדה זו הוסיפה למשבר הקיומי והפוליטי גם משבר רוחני. בשובם, הוצעו להם על ידי [[יהדות מצרים|יהודי מצרים]] וארץ ישראל, ספרים וסידורים מודפסים, בעלי חזות יפה (עד אז לא הגיעו ספרי הדפוס לתימן) – בשונה מכתבי היד שהכירו שחזותם הייתה פשוטה. הסידורים כללו נוסח שונה משל יהודי תימן, ונכללו בהם תוספות קבליות. בין הספרים שהתקבלו היה גם [[ספר הזוהר]].{{הערה|על התפשטות הקבלה בתימן ראו, יוסף יובל טובי, [https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/99995-files/99995008/99995008-006/99995008-006-604-622.pdf תנועת דור דעה מתימן וביקורותו של ר' משה צארום על מנהגי הקבלה] עמוד 606.}}
התנועה ביקשה לשחזר את מה שהבינה כתפיסה היהודית המקורית בתחומי ה[[הלכה]], ב[[מחשבת ישראל]], ב[[תפילה]], ב[[חינוך]] ועוד. זאת, במטרה לשוב אל היהדות הרבנית "האותנטית" ולתקן סטיות שהשתרשו במהלך השנים. המודל שעמד בפניהםבפני של מייסדי התנועה היה זה של [[הרמב"ם]] כפי שבא לידי ביטוי בחיבוריו ההלכתיים, בתפיסת העולם ה[[רציונליזם|רציונלית]] בה החזיק, בשיטתו בענייני אמונות ודעות ובאופן בו שילב [[תורה ומדע]].
 
הדרדעים דוחים את תפיסת העולם הקבלית בשל הבנתם את התאולוגיה הקבלית כמכוונת את העבודה לה'לאל רק באמצעות הספירות. בכך הם רואים עבודה זרה.{{הערה|ראו ספר מלחמות ה', אות קמא, באתר ויקיטקס}} כמו כן, הם מתנגדים לעולמה של [[קבלה מעשית|הקבלה המעשית]] הכולל [[קמיע]]ות, [[לחש]]ים ועוד - תחום שהתפתח מאוד במאות האחרונות ב[[יהדות תימן]]. הם פקפקו גם בטענה ש[[ספר הזוהר]] נכתב בידי [[רבי שמעון בר יוחאי]].{{הערה|ראו: [[חיבור ספר הזוהר]].}}
הרעיונות הקבליים משכו את ליבם של רוב יהודי תימן, אם כי לעיתים היו התנגשויות בין בעל הקבלה לבין בעל הפשט{{הערה|ראו לדוגמה, שו"ת [[דוד משרקי|רביד הזהב]] סימן מד; פרופ' [[שלמה דב גויטיין]], [http://ybz.org.il/_Uploads/dbsArticles/Goitein.Travels.in.Yemen.pdf מסעות חבשוש הערה 66].}}
 
הדרדעים קיבלו עליהם את שיטת הרמב"ם הלכה למעשה בכל עניין, הן בענייני [[הלכה]] ו[[מנהג]], הן ב[[פילוסופיה יהודית]]. נאמנים לשיטתםבסידוריהם, בסידוריהם המבוססים על ה[[תכלאל]] הבלדי, השמיטו את מרבית הקטעים שמקורם בקבלה, ואשר נוספו במהלך השנים לסידורי יהודי תימן. הדרדעיםהם נמנעים מלקיים מנהגים המבוססים על הקבלה.
בשנת [[1869]] שלחו [[האקדמיה הצרפתית למדעים]] וחברת [[כי"ח]] את המלומד הצרפתי [[יוסף הלוי]] לתימן, כדי שיחקור שם כתובות שבתאיות. במהלך מסעו בתימן, אף שזו לא הייתה מטרתו המרכזית, נפגש עם כמה מחכמיה היהודים של המדינה, והשפיע עליהם מאוד. בין תלמידי החכמים איתם נפגש היו הרב קאפח, שהתעניין בעיקר ב[[פילוסופיה יהודית]], בנוסחים ובכתבי יד קדומים ו[[חיים חבשוש]], שליווהו בתימן, והתעניין ב[[דרום ערבית|שפות דרום-ערביות]], תחומים יוצאי דופן בסביבתם. במהלך סיוריו בתימן שמעו ממנו דברים חריפים על תורת הקבלה.{{הערה|לדוגמה: [[יוסף קאפח]], "'קורות ישראל בתימן' לר' חיים חבשוש", '''[[ספונות: ספר שנה לחקר קהילות ישראל במזרח|ספונות]]''' ב, ירושלים תשי"ח, עמ' רפא, הערה 219}}.{{ציטוט|תוכן=הצורה שבה נהג הלוי עם המתיחות המוקדמת בשתיקתו, והתפרצות המרירות הפתאומית בצירוף הקדושה והכבוד שרחשו בתימן לכל חכם מארץ־ישראל, הביאו מהפכה גמורה בנפש השלישייה כל אחוד לפי דרכו. אפשר לומר שכל אותה מחלוקת שהיתה בתימן באה בסיבתו של הלוי.|מקור=הרב יוסף קאפח, כתבים, חלק ב עמוד 753 בהערה}}
חוקר יהודי נוסף שביקר בתימן, [[אדוארד גלאזר]] {{אנ|Eduard Glaser}}, עמד במהלך ביקוריו בתימן (בשנים 1882–1894), בקשרים עם חכמי צנעא, בניהם הרב קאפח וחבשוש. לאחר ששב ממסעו בתימן שלח לרב קאפח מספר ספרים שנושאם היה התנגדות וביקורת הקבלה, וכן [[תנועת ההשכלה היהודית|השכלה]].
 
את פעולותיו של הרב [[יחיא צאלח]] (המהרי"ץ) במהלך [[המאה ה-18]] תפסו הדרדעים כניסיון למתן השפעה זוקבלית על סידור התפילה{{מקור}}.
הרב קאפח ותלמידיו טענו, בין השאר בהשפעת הלוי וגלאזר, כי הקבלה היא נטע זר וכ[[עבודה זרה]]{{הערה|ראו ספר מלחמות ה', אות קמא, באתר ויקיטקס}} במערכת האמונות והדעות המקובלות ביהדות בכלל וביהדות תימן בפרט. לטענת הדרדעים, יופיים של הספרים המודפסים לעומת כתבי היד והרצון להיות חלק מיהדות ארץ ישראל והעולם גרמו להתפשטות הקבלה.
 
את פעולותיו של הרב [[יחיא צאלח]] (המהרי"ץ) במהלך [[המאה ה-18]] תפסו הדרדעים כניסיון למתן השפעה זו על סידור התפילה{{מקור}}.
 
== פעילות ==
שורה 43 ⟵ 42:
 
==לקריאה נוספת==
* [[יהודה רצהבי]], "דרדעים" (מנהגים ותקנות), עדות חלק א' עמודים 165-180165–180.
* [[ישראל ישעיהו-שרעבי|ישראל ישעיהו]], "דור דעה", שבות תימן, עמודים 166-231166–231.
* [[יוסף טובי|יוסף יובל טובי]] – תנועת 'דור־דעה' מתימן וביקורתו של ר' [[משה צארום]] על מנהגי הקבלה, [[דחק - כתב עת לספרות טובה]], כרך ו', 2016.