הבדלים בין גרסאות בדף "הטרדה מינית"

הוסרו 4 בתים ,  לפני 3 חודשים
מ
 
===במשפט===
לגישה השמה דגש באשמת הקרבן ישנו ביסוס גם בתאוריה של ה[[משפט פלילי|משפט הפלילי]]. כך, למשל, פרופ' ורה ברגלסון ([[אוניברסיטת רטגרס]]) טוענת כי בנסיבות מסוימות יש לשקול את הפחתת האחריות הפלילית של העבריין, לעיתים עד כדי הסרת אחריות מלאה, במקרה בו הקורבן צמצם במעשיו את זכותו שלא להיפגע.{{הערה| Vera Bergelson, ''Victims and Perpetrators: An Argument for Comparative Liability in Criminal Law'', 8 BUFFALO CRIMINAL LAW REVIEW 385–487 2005}} ברגלסון מתבססת על "עקרון התניה על זכויות", לפיו להתנהגותו של הקורבן, המבטא את הוויתור על זכויותיו, ישנה השפעה על התחייבותו של העבריין להימנע מפגיעה בו. תזה זו היא מכנה בשם דוקטרינת 'האשמה השוואתית' (Comparative Culpability) היוצרת מיתאם בין צמצום זכותו של הקורבן שלא להיפגע ובין ירידה של אחריות העבריין למעשה הפגיעה. למשל: אם הקורבן עשה מעשה פרובוקטיבי כדי להשפיל את העבריין, כמו הכאה או [[יריקה]] - ייחשבו מעשיו אלו כמעין ויתור מסוים על זכותו שלא להיפגע. יש אף שמגדירים זאת כ'פיתוי' או 'קינטור' כלפי העבריין. ברגלסון נוטלת דוגמאות אלה וצועדת עמם צעד נוסף, כך שהיא רואה בלבוש פרובוקטיבי של אשה מעין ויתור של הקורבן על זכותה שלא להיפגע, משום שלבוש זה נבחר תוך ידיעה שהוא עלול להסיט את תשומת הלב הבלתי-רצויה של הנאשם. ברגלסון מדגישה כי הגנתו של הנאשם במקרה זה איננה [[הגנה מסוג הצדק]] (defense of justification), כגון הגנתו של [[שוטר]] שהפעיל סמכות חוקית, כי אם [[הגנה מסוג הפטר]] (defense of excuse), כמו הגנתו של הבלתי שפוי. בתזה זו היא מתבססת בין השאר על יבוא אל [[המשפט הפלילי]] של גישת האשם התורם, המקובלת ב[[דיני הנזיקין]].
 
לעומת זאת, יש הסבורים כי אסור לקשור בין מעשיו של הקורבן המוטרד לבין חומרת העונש שעל העבריין לשאת. פרופ' אלון הראל ([[האוניברסיטה העברית בירושלים]]), למשל, אינו חולק על "עקרון התניה על זכויות", לפיו מעשיו של אדם יכולים להשפיע על זכויותיו – אך מבחין בין מקרה כגון מעשה תקיפה, בו מבטא התוקף את ויתורו על זכותו שלא להיפגע אם בתגובה לתקיפתו יותקף בחזרה על ידי הקורבן במסגרת '[[הגנה עצמית]]', לעומת מקרה בו הקורבן עושה מעשה פרובוקציה (בין השאר, על ידי לבושו) ואינו מוותר בכך על זכותו שלא להיפגע.{{הערה|Alon Harel, ''Victims and Perpetrators: The Case against a Unified Theory of Comparative Liability'', 8 BUFFALO CRIMINAL LAW REVIEW : 489–502 2005}} ההבדל בין העמדות הוא היקף החלתו של "עקרון התניה על זכויות". לפי השקפתו של הראל, המבטאת את העמדה המקובלת בחוגים רחבים, יישום עקרון ההתניה על זכויות ימנע מנשים את ההגנה שהן ראויות לה, כמי שסובלות לעיתים מזומנות מפגיעה בשל מינן בלבד.