האימפריה הבריטית – הבדלי גרסאות

בשנת [[1652]] הקימה [[חברת הודו המזרחית ההולנדית]] את [[מושבת הכף]] בקצה הדרומי של אפריקה. היא הקימה את המושבה כתחנת דרך לספינותיה ששטו לכיוון [[איי הודו המזרחיים]] וחזרה מהם. בריטניה סיפחה רשמית את השטח ואת אוכלוסיית ה[[בורים]] ("חקלאים" ב[[הולנדית]]/[[אפריקנס]]) הגדולה שלה ב-[[1806]], לאחר שכבשה אותה ב-[[1795]] במטרה למנוע מצרפת הנפוליאונית לכבוש אותה. ההגירה הבריטית למושבת הכף התגברה לאחר [[1820]], מה שדחק את אלפי הבורים שהתגוררו בה צפונה, להקמת [[רפובליקה|רפובליקות]] עצמאיות משלהם, כחלק מ[[הטרק הגדול]] של שנות השלושים והארבעים של המאה ה-19. במהלך התהליך הזה התנגשו ה[[וורטרקרים]] רבות עם הבריטים, להם היו תקוות להרחבת ההתיישבות בדרום אפריקה, כולל שטחיהן של אומות ה[[זולו]] וה[[סותו]]. בסופו של דבר הקימו הבורים שתי רפובליקות יותר יציבות; [[הרפובליקה הדרום אפריקאית]] ([[1852]]-[[1877|77]], [[1881]]-[[1902]]) ו[[מדינת אורנג' החופשית]] ([[1854]]-1902). בשנת 1902 השלימה בריטניה את ההשתלטות הצבאית על שתי רפובליקות הבורים, וחתמה על הסכם עימן לאחר [[מלחמת הבורים השנייה]].

 

 

כשפעילותן של צרפת, [[האימפריה הבלגית|בלגיה]] ופורטוגל ב[[קונגו (נהר)|נהר הקונגו]] התחתי איימה לערער את הסדר ב[[אפריקה הטרופית]], [[ועידת ברלין]] ב-[[1884]]–[[1885|5]] ביקשה להסדיר את התחרות בין הכוחות האירופים במה שנקרא כיום "[[המרוץ לאפריקה]]". הוועידה קבעה את כלל ה"כיבוש האפקטיבי" כקריטריון להכרה בינלאומית לסיפוח שטחים. המירוץ לאפריקה נמשך לתוך העשור האחרון של המאה ה-19 וגרם לבריטניה לשקול מחדש את החלטתה ליסוג מ[[סודאן]] ב-1885. צבא בריטי ומצרי משותף הביס את הצבא המהדיסטי של [[מוחמד אחמד]] ב-[[1896]], ובכך סיים את [[המלחמה המהדיסטית]], והדף את [[תקרית פאשודה|הניסיון הצרפתי]] לפלישה ל[[פאשודה]] ב-[[1898]]. סודאן הפכה לקונדומיניום אנגלו-מצרי משותף - [[שטח חסות]] משותף בשמו, אך מושבה בריטית בלבד בפועל. במסגרת הסדרת הקולונאליזם באריקה הוקם גם הפרוטקטורט של [[מזרח אפריקה הבריטית]] ([[קניה]] וחלק מ[[אוגנדה]] המודרניות).