יהדות בולגריה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור להצי העות'מאני |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 20:
לאחר [[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1878-1877)]] זכתה [[ממלכת בולגריה|נסיכות בולגריה]] בעצמאות בפועל, מתוקף החלטות [[קונגרס ברלין]]. ה[[חוקה]] הבולגרית החדשה הבטיחה זכויות נרחבות למיעוטים בנסיכות והקהילה מינתה רב ראשי שהובא מחוץ לגבולות בולגריה וניהלה את הקהילות ביישובים השונים באמצעות [[הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה|קונסיסטוריה]] מרכזית. לאחר עצמאות בולגריה התבססה מערכת החינוך היהודית באמצעות בתי הספר של רשת [[כל ישראל חברים]] ובמקביל הוחל בהקמתם של בתי ספר קהילתיים. התמורות בציבוריות היהודית כללו תהליך [[חילון]], בדומה ליהדות באירופה בכללה, והנהגות הקהילות היהודיות הוחלפו בהתאם לכך. בשלהי המאה ה-19, החלה פעילות [[ציונות|ציונית]] בבולגריה והשפיעה על [[עלייה לארץ ישראל]]. בני הקהילה היו שותפים להתיישבות ב[[חורן]], הקימו את ה[[מושבה]] ב[[הר-טוב]] ונמנו עם מקימי המושבה [[יבנאל]]. ב-[[1898]] נוסדה בבולגריה שלוחה של [[ההסתדרות הציונית]]. התקבלותו הרחבה של הרעיון הציוני בציבוריות היהודית, לוותה בדיון ציבורי סוער ואף במאבק על השליטה ברחוב היהודי, בין ניצי התנועה הציונית, נכבדי המשפחות העשירות שכונו '''נוֹטָאבֶּלִים''', לבין ממסד הרבנות הראשית בראשות הרב [[מרדכי אהרנפרייז]]. במקביל התחולל מאבק על דמותו של החינוך היהודי בבולגריה בין מוסדות החינוך הקהילתיים שנשלטו על ידי התנועה הציונית, לבין ראשי [[כי"ח|כל ישראל חברים (כי"ח)]]. כל המאבקים הוכרעו לבסוף לטובת התנועה הציונית, ורשת כי"ח עזבה את בולגריה.
בראשית [[המאה ה-20]] מנו יהודי בולגריה 33,307 נפשות ובנסיכות נמנו 34 קהילות מאורגנות. לאחר [[בולגריה במלחמת העולם הראשונה|תבוסת בולגריה במלחמת העולם הראשונה]], פרץ במדינה משבר כלכלי וחברתי חריף אשר לווה בהגירה פנימית אל הערים הגדולות ככלל ואל סופיה בעיקר. בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו בבולגריה כ-48,000 יהודים ולמעלה ממחציתם בבירה [[סופיה]]. במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] נרדפו יהודי בולגריה על ידי השלטון הבולגרי והיו כפופים ל[[החוק להגנת האומה|חוק להגנת האומה]] שדמה במתכונתו ל[[חוקי נירנברג]]. כ-9,000 גברים יהודים נשלחו ל[[עבודת כפייה|עבודות כפייה]]. בולגריה, שהייתה בעלת בריתה של [[גרמניה הנאצית]], חתמה על [[ההסכם התלת-צדדי]] וה[[ורמאכט|וורמאכט]] נכנס למדינה ללא קרב והתקבל בהתלהבות על ידי תושבי בולגריה.{{הערה|הבהרה: יודגש כי להתלהבות האוכלוסייה לא היה קשר ליחס כלפי יהודי הממלכה או לאנטישמיות. הרקע לאהדה היה ההכרה כי לבולגריה יושבו השטחים שנגרעו ממנה לאחר מלחמת העולם הראשונה.}} הגרמנים השתמשו באדמת בולגריה כבסיס יציאה לכיבוש [[ממלכת יוון|יוון]] ו[[ממלכת יוגוסלביה|יוגוסלביה]].
חודש מרץ [[1943]] היה הגורלי בתולדות הקהילה. ב-[[10 במרץ]] נכשל ניסיון גירושם ל[[מחנה השמדה|מחנות ההשמדה]] של לפחות 6,365 מיהודי "בולגריה הישנה", בשל מאבק עיקש שניהלו ראשי הקהילות השונות שהסתייעו בקומץ פוליטיקאים וראשי הכנסייה הבולגרית. במקביל, גירשו הבולגרים ל[[טרבלינקה]] את 11,343 יהודי [[תראקיה]], [[מקדוניה]] ה[[וארדאר|ווארדארית]] ו[[פירוט]]. במאי גורשו כ-19,000 מיהודי סופיה לערי השדה ובהמשך גורשו גם מאות רבות מיהודי ערים מרכזיות נוספות. לאחר תום המלחמה חודשה הפעילות הציונית במדינה ותוך מאבק איתנים על השליטה ברחוב היהודי בין הציונים ל[[קומוניסט]]ים היהודים, התחדשה גם העלייה בהדרגה. תהליך [[עלייה לארץ ישראל|העלייה]] הואץ לאחר הקמת [[מדינת ישראל]] בסיוע השלטונות הקומוניסטיים ומרבית בני הקהילה עזבו את בולגריה. בשלהי [[העשור השני של המאה ה-21]] התגוררו בבולגריה כ-5,500 יהודים.
| |||