הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: אזור
מ הוספת קישור להצבא הסורי
שורה 67:
 
==ההסכם עם סוריה==
השיחות עם [[סוריה]] החלו ב-5 באפריל 1949 והיו הקשות והממושכות ביותר. הן נערכו ב[[חורבת ירדה]] בשטח ההפקר שבין הכוחות במשך למעלה ממאה ימים בהפסקות מרובות. הימשכות השיחות נבעה הן מכך שבסוריה תפס באותה עת את השלטון שליט חדש, [[חוסני א-זעים]], שעלה לשלטון ב-29 במרץ 1949 ורצה להפגין עמדה תקיפה והן מחמת העובדה שהצבאש[[הצבא הסורי]] היה הצבא הערבי היחיד שהחזיק עם סיום הקרבות בשטח שעל פי [[תוכנית החלוקה]] נועד להיות בתחומי המדינה היהודית. צה"ל תכנן מבצע גדול בצפון בשם "מבצע אורן" בהשתתפות [[חטיבת גולני במלחמת העצמאות|חטיבת גולני]], [[חטיבה 7]], [[חטיבת אלכסנדרוני]], גדוד טנקים 82, ארטילריה ומטוסים. הכוחות היו אמורים לפרוץ דרך [[חמת גדר]] ו[[תל קציר]] לעבר [[קוניטרה]] ומשם לפנות מערבה ולכבוש את ראש הגשר הסורי ב[[משמר הירדן (מושב)|משמר הירדן.]] על [[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]] היה להפציץ את [[דמשק]] וקוניטרה. פקודת המבצע פורסמה ב-21 במאי 1949, אולם ההתקפה לא יצאה לפועל לאחר התקדמות במשא ומתן.
 
חברי משלחת ישראל לשיחות עם לבנון, בראשותו של סגן-אלוף [[מרדכי מקלף]], ייצגו את ישראל גם בשיחות עם סוריה. את הסורים ייצגו לוטננט-קולונל פאוזי סלו, קומנדר מוחמד נאסר, קפטיין אפיף סיזרי והיועץ המשפטי סלח אל דיין פראזי. המשא ומתן התמקד במציאת הסדר שיביא לנסיגה סורית כדרישת ישראל, אך יפצה את הסורים תמורת נסיגתם. הוא ארך זמן ממושך, משום ששני הצדדים הציגו עמדות בלתי-מתפשרות, ולשניהם לא דחק הזמן להגיע להסדר. השיחות נקלעו למבוי סתום כבר בראשיתן. אפילו הדיון על חתימת הסכם הפסקת-אש היה מסובך, משום שישראל חששה לחתום על הסכם שיכבול את ידיה ויקשה על נקיטת פעולה צבאית, אם יעמדו הסורים בסירובם.