גרמניה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ אחידות במיקום הערות שוליים, הסרת קישורים עודפים, ניקיון
קונרד אדנאואר ==> קונראד אדנאואר
שורה 88:
המלחמה הסתיימה באובדן שטחים רבים ובגירוש מיליוני גרמנים מאזורי [[שלזיה]] ו[[מזרח פרוסיה]]. הטריטוריה הגרמנית הנותרת נכבשה על ידי המנצחים וחולקה ל[[אזורי הכיבוש בגרמניה|ארבעה אזורי כיבוש]], ולאחר המלחמה התכנסו נציגי המדינות המנצחות בעיר [[פוטסדאם]] ל[[ועידת פוטסדאם|וועידת פוטסדאם]] בה נדון עתידה של גרמניה ו[[אירופה]] לאחר המלחמה. העיר [[ברלין]], אף ששכנה בלב האזור הסובייטי, חולקה אף היא בין ארבע בעלות הברית, כשהמערביות שולטות ב[[ברלין המערבית|מערב העיר]].
 
ב-[[1949]], במהלך [[המצור על ברלין]], העבירו כוחות מערביים מזון ותרופות ל[[מערב ברלין]] באמצעות [[רכבת אווירית]]. [[מערב גרמניה]] השתקמה במהירות הודות ל[[תוכנית מרשל]] האמריקנית, אשר נועדה לשקם את אירופה לאחר המלחמה. כלכלתה שבה והייתה לאחת הגדולות בעולם, ב[[הנס הכלכלי (גרמניה)|נס כלכלי]], מעמדה המדיני התחזק, [[שלטון החוק]] ו[[דמוקרטיה]] הושבו במתכונת יציבה על מנת למנוע רפובליקת ויימאר נוספת. צעדים אלו התעצבו בעיקר על ידי הקאנצלר הראשון של גרמניה המערבית [[קונרדקונראד אדנאואר]] שאף פיתח עקרונות עמידה נוקשים מול גרמניה המזרחית והגוש הקומוניסטי ובראשם [[דוקטרינת הלשטיין]]. ב[[שנות השישים]], תחת הנהגתו של [[וילי בראנדט]], התגברה מערב גרמניה על ה[[אנטיקומוניזם]] שבתחומה וכוננה מגעים עם ברית המועצות פולין ולבסוף גם עם גרמניה המזרחית, תוך הכרזה והכרה בגבולות הארופאים של אחרי 1945, במסגרת מדיניות הפשרה עם [[מזרח אירופה]] - ה[[אוסטפוליטיק]].
 
[[קובץ:West and East Germans at the Brandenburg Gate in 1989.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הפגנות ההמונים עם נפילת חומת ברלין, 1989]]