הבדלים בין גרסאות בדף "ז'ורז' פיקאר"

מ
אין תקציר עריכה
מ (הסבת תבנית חייל לתבנית אישיות ביטחונית (תג))
מ
מפקד הארמייה השנייה
}}
'''ז'ורז' פיקאר''' (ב[[צרפתית]]: '''Georges Picquart''';{{כ}} [[6 בספטמבר]] [[1854]] - [[18 בינואר]], [[1914]]) היה אישקצין צבא [[צרפת]]י שנאבק בעת [[פרשת דרייפוס]] להוכחת חפותו של [[אלפרד דרייפוס]].
 
== חייו ==
ז'ורז' פיקאר נולד בעיר ב[[סטרסבורג]], בירת חבל [[אלזאס]] בשנת ב-1854. הוא בחרפנה בקריירהלקריירה צבאית, נתגלה כקצין מוכשר והגיע לדרגת קולונל. בשנת ב-[[1895]] נתמנה כראשלראש מחלקת המודיעין הצבאי ("המשרד השני"). בתפקידו זה הגיעהגיעו לידיו המזכרקרעי נייר של מזכר בכתב יד, שמרגלשעובדת צרפתיהמודיעין מצאהצרפתי במשרדומצאה שלבלשכת הנספח הצבאי של [[גרמניה]] ב[[צרפת]],; שממנומן נתבררהמזכר המשוחזר עלה כי בוגד צרפתי פועל בשליחות הגרמנים, ואשרוזה שימשהיה בסיסהבסיס להאשמתו של אלפרד דרייפוס בבגידה.
 
פיקאר ידעהניח כי סיבת הטלת אשמת הבגידה בדרייפוסעל דרייפוס הייתה היותו יהודי, למעשה הקצין היהודי היחיד במטה הכללי הצרפתישל צבא צרפת; סייעה לכך העובדה כי כתב ידו היה דומה, לכאורה, לכתב היד במזכר.
 
לאחר בדיקהחקירה נוספת של המזכר, הגיע פיקאר למסקנה כי המזכר נכתב על ידי הקצין [[פרדיננד אסטרהאזי]]. פיקאר הביא את הגילויהפרטים לידיעת מפקדיוהממונים ואלועליו, אך הם הזהירו אותו שלא לחשוף את הגילויהגילויים, והואואף הורחקהרחיקוהו מצרפת ונשלח בכשב-[[1896]] הוצב לשרת ב[[תוניס]].
 
פיקאר היה מנוע, כקצין צבא, מלחשוף את גילוייו, אך בעת חופשת מולדת ב[[פריז]] השאירנתן תצהיר חתום בידי עורך דין ממיודעיו. התצהיר נחשףפורסם, ופיקאר נשפט בגין התנהגות בלתי הולמת, פוטר מן הצבא, ונדון לשנת מאסר.
 
ב-[[13 ביולי]] [[1906]], אישר בית הנבחרים הצרפתי חוק אשרשהחזיר החזירהן את פיקאר ואתוהן את דרייפוס לשירות פעיל בצבא צרפת, באותן הדרגות שהיו להם לו היו נותרים בשירות במהלך שתים עשרה השנים שחלפו מאז החלה הפרשה (פיקאר כגנרל ודרייפוס כרב-סרן). לימים שירת פיקאר כשר המלחמה בממשלתו של [[ז'ורז' קלמנסו]]. פיקאר נפטר לאחר שמתשנפצע מפצעיו בגללבעת נפילה מסוס בשנתמסוסו ב-1914, בעיר אמיין, בגיל 59.
 
[[ברברה טוכמן]] כותבת כי פיקאר לא פעל ממניעים פוליטיים אלא ממניעים של יושר וכבוד, וכי משגילהומשגילה כי המכתבהמזכר המפלילשהפליל את דרייפוס הוא זיוףמזוייף, חש חובה לחשוף את הגילוי,האמת - ולו במחיר אישי כבד. לדברי טוכמן היה פיקאר היה, כרבים מבני דורו, נגוע ב[[אנטישמיות]], אך המחשבה כי אדם חף מפשע נענש על דבר שלא עשה, - לא נתנה לו מנוח, ואחת היאתהא דתו של אותו אדם אשר תהא.
 
== ראו גם ==