פלויד קרוסבי – הבדלי גרסאות

קרוסבי נולד ב[[ניו יורק]]. סרטו הראשון כצלם קולנוע היה הדרמה הרומנטית של במאי ה[[ראינוע]] [[פרידריך וילהלם מורנאו]], "טאבו: סיפורי הימים הדרומיים" (1931). הסרט צולם כולו ב[[פולינזיה הצרפתית]] וקרוסבי קיבל על עבודתו את [[פרס האוסקר]] כצלם הטוב ביותר. במהלך העשור ובתחילת [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות הארבעים]] צילם בעיקר [[סרט קצר|סרטים קצרים]]. בעת [[מלחמת העולם השנייה]] שימש כצלם מטעם חיל האוויר האמריקני וצילם סרטי אימונים ותדמית, עליהם לא קיבל [[קרדיט (יצירה)|קרדיט]]. סרטו הראשון באורך מלא לאחר המלחמה היה הסרט התיעודי "[[בית אבי (1947)]]" של הבמאי הרברט קליין, שהיה [[קופרודוקציה]] ישראלית-אמריקנית. הסרט עסק במאמציו של ילד פליט שואה לחפש אחר הוריו בישראל. הסרט זכה להצלחה בקרב יהודי ארצות הברית והביא לתנופה מסוימת בתעשיית הקולנוע הישראלית. ב-[[1949]] שב לצלם סרטים אמריקניים באורך מלא.

 

 

ב-[[1964]] הגיע לישראל, על ידי המפיק [[מנחם גולן]], כדי לצלם את סרט הבכורה של [[אפרים קישון]] "[[סאלח שבתי]]". קישון טען שמכיוון שאינו מבין דבר בקולנוע החליט להשתמש באנשים המנוסים ביותר שיכול היה למצוא.