יער ביאלובייסקה – הבדלי גרסאות

בעבר, היה כל שטח [[מזרח אירופה]] מכוסה ביערות בתוליים הדומים ליער ביאלוביז'ה. בני האדם הפליגו לאורך נתיבי ה[[נהר]] עד [[המאה ה-14]]; ה[[דרך|דרכים]] וה[[גשר|גשרים]]ים הופיעו בתקופה מאוחרת יותר. במאה ה-14 ניתנו היתרי [[ציד]] מוגבלים. [[המאה ה-15|במאה ה-15]] הפך היער לרכושו של המלך [[ולדיסלב השני, מלך פולין|ולדיסלב השני]], שהשתמש בו כמאגר [[מזון]] עבור ה[[צבא]] שלו שנלחם ב[[קרב גרונוולד]]. ולדיסלב השני התגורר ב[[אחוזה|אחוזת]] העץ שבביאלובייסקה במהלך [[מגפה]] שהתפרצה ב-[[1426]]. בשנת [[1538]] [[חקיקה|נחקק]] ה[[חוק]] הראשון העוסק בהגנת ושימור היער, כאשר [[זיגמונד הראשון, מלך פולין|זיגמונד הראשון]] הוציא צו שלפיו כל מי שיצוד ביזון אירופי ללא רישיון [[הוצאה להורג|יוצא להורג]]. כמו כן בנה זיגמונד אחוזת ציד חדשה בביאלוביז'ה, והיער כולו נקרא על שמה.

במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] היער ספג פגיעות רבות. [[צבא הקיסרות הגרמנית]] כבש את האזור ב-[[1915]] והחל לצוד בעלי חיים. במהלך שלוש השנים שבהן נמשך הכיבוש הגרמני הונחו באזור למעלה מ-200 ק"מ של [[מסילת רכבת|מסילות רכבת]] על מנת להקל על הפיתוח ה[[תעשייה|תעשייתי]] המקומי. שלוש [[מנסרה (מנסרות)|מנסרות]] הוקמו ב[[היינווקה]], ביאלובייז'ה וגרודקוגרודקי. עד ה-[[25 בספטמבר]], כאשר הוצא צו האוסר על ציד בתוך השמורה, נהרגו כ-200 ביזונים. אולם, החיילים הגרמנים, הציידים הלא מורשים והבוזזים הסובייטים המשיכו להרוג ביזונים עד שהאזור נכבש על ידי הצבא הפולני בפברואר [[1919]]. הביזון האחרון נהרג חודש אחד לפני כן.