|
בכל מקרה, המומחה חייב לשכנע את בית המשפט במומחיותו ואחר כך בנכונות העובדות שהוא מביא בחוות דעתו.
== עד מומחה במשפט העברי ==
הרב עדו רכניץ סיכם את שאלת מעמדו של עד מומחה במשפט העברי כך:<blockquote>בהלכה מוזכרת נאמנות מומחים (בקיאים). בעניין זה מצינו הבחנה בין שני תחומים:
א. '''תחום ראשון: נאמנות בנוגע לדבר שעשוי להתגלות (מילתא דעבידא לגלויי)''', כאשר, מוסכם שיש נאמנות בנוגע לפרשנות של מידע בלתי-משתנה שנמצא בפני בית הדין, אם ניתן לאמת פרשנות זו. לנאמנות זו כמה דינים:
1. אין דינה כדין עדות רגילה, אולם, נדרש אדם נאמן (ובכלל זה אשה יהודיה, או שני לא-יהודים זה שלא בפני זה, שו"ע חו"מ סח, ב) שיעיד על בסיס ידע אישי ולא על בסיס עדות שמיעה (שו"ת תשב"ץ א, פג).
2. במקרה של מחלוקת בין המומחים יש להכריע על פי רוב דעות (ש"ך חו"מ מו, סו; נתיבות המשפט מו, ז).
ב. '''תחום שני: נאמנות שמאים להכריע בנוגע לשווי נכס'''.
1. לדעת רבים מהאחרונים דין השמאים העורכים שומה זו כדין בית דין (נתיבות המשפט קג, א).
2. מעיקר הדין יש למנות שלושה שמאים (שו"ע חו"מ קיד, ד). בהסכמת הצדדים אפשר למנות גם שמאי אחד (שו"ת הרשב"א ב, קפה).
3. לגבי כשרות המומחים, מוסכם שנוגע פסול וכן שלא-יהודי פסול (תומים קג, ב), ישנה מחלוקת לגבי כשרות מומחים הקרובים זה לזה (רמ"א חו"מ קג, ג; תומים קג, ב).
4. הכרעה נעשית על פי רוב הדעות של המומחים שנבחרו, וכאשר לכל מומחה מהשלושה דעה אחרת, הולכים אחר העמדה האמצעית (שו"ע חו"מ קג, ב, ונו"כ שחלקו עליו).<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://dintora.org/publication/31|כותרת=נייר עמדה מס' 11: עדות מומחה בהלכה|אתר=dintora.org|תאריך_וידוא=2020-01-04}}</ref></blockquote>
==לקריאה נוספת==
| 