אי-ספיקת המסתם הצניפי – הבדלי גרסאות

▲אצל חולים עם אי-ספיקה כרונית, מאחר שחלק מהדם זורם בחזרה לעלייה, חלה ירידה בעומס שלאחר החדר השמאלי. כתוצאה מכך יש ירידה בנפח הפעימה קדימה אל [[אבי העורקים]]. החדר השמאלי מתרוקן בחלקו לעלייה, ויחד עם הירידה בגודלו במהלך התכווצות החדרים, יש ירידה מהירה במתח המופעל עליו. הפיצוי הראשוני במחלה הנו התרוקנות יותר מלאה של החדר. עם זאת, ככל שהזמן עובר נפח החדר גדל, כתוצאה מרגרוג הדם חזרה לעלייה, אשר מרוקנת אז יותר דם לחדר וחוזר חלילה). החדר השמאלי והעלייה השמאלית מתרחבים בהדרגה, עם עלייה בקיבולת לנפחים גדולים יותר, ירידה בלחץ המופעל על העלייה השמאלית ושיפור בגודש הריאתי, אולם בשלב מסוים יש התרחבות מוגזמת של החדר השמאלי, הפוגעת בתפקוד הסיסטולי ואשר גוררת ירידה בנפח הפעימה והגדלה של הנפח בסוף הסיסטולה. דבר זה מוביל לעלייה בלחץ הסוף דיאסטולי ולעלייה בלחץ של העלייה השמאלית והחמרה בגודש הריאתי, כמו גם הופעה של תסמיני [[אי-ספיקת לב]]. על כן, חשוב לציין כי כל ירידה ב[[מקטע פליטה|מקטע הפליטה]] אצל חולים עם אי-ספיקה ידועה, מרמז על ירידה משמעותית בתפקוד הלבבי.