ריצ'רד בירד – הבדלי גרסאות

'''ריצ'רד אוולין בירד הבן''' ([[אנגלית]]: '''.Richard Evelyn Byrd Jr'''{{כ}}; [[25 באוקטובר]] [[1888]] - [[11 במרץ]] [[1957]]) היה חלוץ [[תעופה]] אמריקני ואחד הראשונים אשר חצו בטיסה ישירה את [[האוקיינוס האטלנטי]]. כמו כן היה חוקר של שני אזורי ה[[קוטב]] והאדם הראשון שטס מעל [[הקוטב הדרומי]]. ייתכן שטס אף מעל [[הקוטב הצפוני]], ואם כך, היה הראשון לעשות זאת, אלא שהדבר שנוי במחלוקת{{דרושה הבהרה|מי טוען שכן ומי טוען שלא}}. בשנת 1934 בילה חורף שלם לבדו בתחנת מחקר ב[[אנטארקטיקה]].

כבר בילדותו גילה עניין רב בארצות לא נודעות, בתופעות טבע שעוד לא נחקרו ובתעלומות העולם. בהיותו בןבגיל 12 הצטרף לבדו לשייט סביב [[כדור הארץ]]. לאחר לימודים בבית ספר צבאי, סיים ריצ'רד בירד את המכון הצבאי של וירג'יניה ב[[לקסינגטון]] ב-1907, ונרשם ללימודים ב[[אוניברסיטת וירג'יניה]]. מסיבות פיננסיות הוא עזב את לימודיו ונרשם לאקדמיה הימית ב[[אנאפוליס]]. ב-8 ביוני 1912 הוא סיים את לימודיו והוסמך כקצין זוטר. בהמשך הוא שירת על סיפונן של מספר ספינות מלחמה. ב-20 בינואר 1915 נישא בירד למרי דונלדסון איימס (Ames), ביתו של תעשיין עשיר. בעת לימודיו נפצע בירד קשות ב[[קרסול]]ו, דבר שהוביל לפרישתו מן הצי, מטעמי בריאות, ב-15 במרסבמרץ 1916. ב-1917 עבר הזוג בירד להתגורר ב[[בוסטון]]. במרוצת הזמן נולדו לזוג בן ושלוש בנות. בעת [[מלחמת העולם הראשונה]], אליה נכנסה ארצות הברית באביב 1917, חזר בירד לשירות על אף פרישתו.

בשניםלקראת האחרונות שלתום מלחמת העולם הראשונה, נחשף בירד לתחום ה[[תעופה]], נשבה בקסמו, למד לטוס, הוסמך כטייס, ופיתח טכניקות ל[[ניווט]] אווירי בשטחים ללא נקודות ציון, [[אוקיינוס]]ים למשל. הוא הוצב ב[[פנסקולה]] (Pensacola) שב[[פלורידה]], בבית ספר ללימודי תאוריה תעופתיים. לאחר מכן, מיולי 1918 ועד לתום המלחמה, הוא פיקד על כוחות האוויר של הצי ב[[הליפקס (נובה סקוטיה)]], אשר עסקו בסיורים לגילוי צוללות. תוך כדי כך, ב-2 בספטמבר, בירד קודם לדרגת [[לוטננט (צי מלחמתי)|לוטננט]]. לאחר המלחמה [[הצי האמריקני]] יזם מבצע לחצייה אווירית של האוקיינוס האטלנטי. בירד, בשל המומחיות שרכש בתחום הניווט אווירי, נתמנה למתכנן מסלול תעופתם של המטוסים המיועדים למבצע. במאי 1919 יצאו לדרך שלושה מטוסי ים, ואחד מהם גם סיים את הטיסה הטראנס-אטלנטית הראשונה בהיסטוריה (אם כי זו כללה שש חניות), מ[[לונג איילנד]] ל[[פלימות']] שב[[אנגליה]]. בירד התלווה לאחד המטוסים בקטע הדרך הראשון, מלונג איילנד ל[[נובה סקוטיה]]. בשנים 1919 עד 1921 בירד שימש כקצין קישור של הצי בקונגרס האמריקני, וביטא בתפקידו זה, כמיטב יכולתו, את חשיבות כוח האוויר לביטחון הלאומי.

בשנת 1926 יצא ריצ'רד בירד יחד עם הטייס והמכונאי [[פלויד בנט]] (Bennett), לטיסה שנועדה לחלוף מעל הקוטב הצפוני. את המימון לאותה טיסה סיפקו משפחות [[פורד]] ו[[רוקפלר]]. השניים, עם משלחת של 52 חברים, יצאו מ[[ניו יורק]] ב-5 באפריל 1926 ל[[סבלברד]], אשר נקבעה כנקודת ההמראה והנחיתה, אליה הגיעו ב-29 באפריל. מאותו מקום, עד לקוטב וחזרה המרחק הוא כ-2,180 ק"מ וזמן הטיסה כ-15.5 שעות. במקביל אליהם, עסק [[רואלד אמונדסן]] אף הוא בהכנות לטיסה מעל הקוטב. כדי להקדימו יצאו השניים לאחר חצות ה-9 במאי, הגיעו לטענתם לקוטב ב-9:02 וחזרו ונחתו בערך ב-16:30. בעקבות מסע זה רכשו בירד ובנט תהילה, הוענקה להם בעבורו [[מדליית הכבוד (ארצות הברית)|מדליית הכבוד]], ובירד קודם לדרגת [[קומנדר (דרגה)|קומנדר]]. כן סייע הדבר לממן את מסעותיו הבאים. חישובים מאוחרים יותר הראו שקרוב לוודאי בירד ובנט לא חלפו מעל הקוטב, ואם כך, ב'מרוץ' האווירי זכה רטרואקטיבית אמונדסן, אשר יצא ב[[ספינת אוויר]] יומיים אחר כך.

בשנת [[1927]] בירד הכריז כי קיבל את גיבויה של 'החברה האמריקנית הטראנס-אטלנטית' (American Trans-Oceanic Company) לניסיון לטוס לראשונה מניו-יורק ל[[פריז]], וכך, לזכות ב'פרס אורטייג' (Orteig), אשר הובטח לטייס הראשון שיעשה זאת באחד הכיוונים. בירד גייס למבצע שוב את בנט, ועוד שלושה בעלי תפקידים אחרים. בעת ניסיון המראה לצורך תרגול המטוס התרסק. בנט נפצע באופן רציני, ובירד נפצע קל. עד שהמטוס תוקן, [[צ'ארלס לינדברג]] הקדימם, עת חצה את האוקיינוס ונחת בפריז ב-21 במאי. בירד החליט לצאת לדרך בכל זאת, וגייס כטייס את ברנט בלצ'ן (Balchen) במקום בנט הפצוע. הם יצאו מ[[לונג איילנד]] ב-29 ביוני ובהגיעם מעל פריז, מנעה עננות את נחיתתם. כיוון שכך, חזרו מערבה, ונחתו נחיתת ריסוק בחוף [[נורמנדי]] בראשוןב-1 ביולי. בכל זאת, הייתה זו טיסת [[דואר אוויר]] הטראנס-אטלנטית הראשונה, ובכך, הדגימה עוד אפשרויות מסחריות הטמונות בתחום התעופה. על מבצעו זכה, לאחר חזרתו לאמריקה, בעיטור [[צלב התעופה המצוינת (ארצות הברית)|צלב התעופה המצוינת]].

לאחר תום המסע האנטארקטי, אדמירל בירד שימש בתפקידים שונים בצי וב[[חיל האוויר של ארצות הברית]]. בשנת 1938 הוא ביקר ב[[המבורג]], שם הוצע לו להשתתף במשלחת מחקר גרמנית לאנטארקטיקה, אך הוא סירב. בשנים 1939–1940 בירד יצא בראש משלחת מחקר למסע שלישי לאנטארקטיקה. זו הפעם הוא נהנה רשמית מתמיכה ממשלתית אמריקנית. מסע זה כלל מחקרים ב[[גאולוגיה]], [[ביולוגיה]], [[מטאורולוגיה]] ומחקר גאוגרפי. במרסבמרץ 1940 בירד נקרא לשרות פעיל במשרד המבצעים של הצי, והמשלחת המשיכה במחקריה בלעדיו. בעת [[מלחמת העולם השנייה]] שירת, בדרך כלל כיועץ, בצי האמריקני. כמו כן עמד בראש מספר משלחות לאיתור מנחתים אפשריים למטוסים בזירת [[האוקיינוס השקט]]. ב-10 בפברואר 1945 בירד קיבל את עיטור 'מסדר [[כריסטופר קולומבוס]]' (Orden Heráldica de Cristóbal Colón) מממשלת [[הרפובליקה הדומיניקנית]]. כן היה נוכח בטקס הכניעה של [[יפן]] ב-2 בספטמבר אותה שנה. כהוקרה על שירותו במלחמה בירד זכה פעמיים (ב-1943 וב-1945) בעיטור [[לגיון ההצטיינות]]. באוגוסט שנת 1946 בירד יצא בפעם הרביעית לאנטארקטיקה, זו הפעם בראש משלחת של הצי האמריקני, במסגרת [[מבצע קפיצה לגובה]] (Highjump).