מעשה אמנון ותמר – הבדלי גרסאות

{{ציטוט|תוכן=וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ וַיֹּאמֶר לָהּ אַמְנוֹן קוּמִי לֵכִי: וַתֹּאמֶר לוֹ אַל אוֹדֹת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת מֵאַחֶרֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמִּי לְשַׁלְּחֵנִי וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ לָהּ: וַיִּקְרָא אֶת נַעֲרוֹ מְשָׁרְתוֹ וַיֹּאמֶר שִׁלְחוּ נָא אֶת זֹאת מֵעָלַי הַחוּצָה וּנְעֹל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ: וְעָלֶיהָ כְּתֹנֶת פַּסִּים כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁןָ בְנוֹת הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלֹת מְעִילִים וַיֹּצֵא אוֹתָהּ מְשָׁרְתוֹ הַחוּץ וְנָעַל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ|מקור=שמואל ב' פרק י"ג, פסוקים ט"ו-י"ח|אנגלית=}}על פי חז"להעולה מן הפסוקים, שנאתו נבעה מאי שיתוף הפעולה מצידה, שאילץ אותו לאנוס אותה בכח, דבר שלא היה מעוניין להגיע אליו. ולא זו בלבד, אלא שנזפה בו על שהוא מאמלל אותה, ואף כינתה אותו 'נבל'. חז"ל מוסיפים במדרש, על סמך המילים '''וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה,''' שתמר ניסתה להיאבק בו אלא שהוא גבר. ומבארים שהיא אמנם לא הצליחה למנוע את האונס אך הצליחה לסרסו, ולכן הוא כעס עליה ושנא אותה: {{ציטוטון|וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד, מאי טעמא? [מה הטעם לשנאה] - אמר רבי יצחק... קשרה לו נימא [משער הערווה], ועשאתו כרות שפכה}}{{הערה|תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כ"א, עמוד א'.}}.