אגודת ישראל – הבדלי גרסאות

ב[[הכנסייה הגדולה|כנסייה הגדולה]] בשנת [[תרצ"ז]], בעקבות [[ועדת פיל]], הועלתה שאלת היחס להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. דעות הרבנים היו חלוקות בנידון. בין חברי מועצת גדולי התורה, הרב [[אלחנן וסרמן]], הרב [[יוסף צבי דושינסקי]], הרב [[אהרן קוטלר]], הרב [[מרדכי רוטנברג (אנטוורפן)|מרדכי רוטנברג]] מ[[אנטוורפן]] ועוד מרבני צ'כיה והונגריה, התנגדו להקמת המדינה, בעיקר מחשש שההנהגה הציונית החילונית תנהל את המדינה שלא ברוח היהדות ואף תרדוף את החרדים. לעומתם תמכו בהקמת מדינה אדמו"רי פולין (רבי [[אברהם מרדכי אלתר|אברהם מרדכי מגור]], רבי [[יצחק מנחם מנדל דנציגר]] מ[[חסידות אלכסנדר|אלכסנדר]], רבי [[דוד בורנשטיין]] מ[[חסידות סוכטשוב|סוכטשוב]], רבי [[אברהם יעקב פרידמן (השני)|אברהם יעקב פרידמן]] מ[[חסידות סדיגורה|סדיגורה]], [[מרדכי שלום יוסף פרידמן|רבי מרדכי שלום יוסף מסדיגורה]], [[משה פרידמן|רבי משה מבויאן]]) וכן [[ישראל פרידמן מצ'ורטקוב|רבי ישראל מצ'ורטקוב]], הרב [[זלמן סורוצקין]], נשיא המועצה הרב [[אהרן לוין]], ועוד. גם נשיא הכנסייה, הרב [[יהודה לייב צירלסון]], נאם בתוקף בעד הקמת המדינה, בנימוק שעלינו לתת לקדוש ברוך הוא לנהל את הדברים ו[[הצהרת בלפור]] היא מעשה ההשגחה{{הערה|שם=אהוביה}}{{הערה|יוסף פונד, פירוד או השתתפות, אגודת ישראל מול הציונות ומדינת ישראל, ירושלים תשנ"ט, עמ' 114}}. בנוגע לשלטון החילוני, אמר שאם יתאחדו כל החרדים יוכלו לקחת את השלטון. בנוסף, רבנים רבים הביעו מחאה על חלוקת ארץ ישראל, ששייכת כולה ליהודים. היו שהתנגדו לתוכנית החלוקה באמרם שהסכמה לה מהווה ויתור על חלקים מארץ ישראל, בניגוד לתורה. כנגדם פסק הרב חיים עוזר גרודזנסקי שהבעלות על ארץ ישראל אינה נפגמת בשל חתימה על חוזה בינלאומי. נושא נוסף שעלה היה פועלי ארץ ישראל. רבנים רבים דיברו בדבר החיוב לחזק את הפועלים החרדים בארץ ישראל, בפרט בהתקרב שנת [[שמיטה]].

 

 

סיבות ההתנגדות למדינה כפי שנכתבו במכתבו של רבי יעקב רוזנהיים הן: 1. הקמת המדינה על ידי הציונים לא תהיה תורנית ואף לא באופן מינימלי. 2. [[שלוש השבועות|האיסור לכבוש את הארץ בכוח]]. 3. מאבק של חצי מיליון יהודים נגד ערביי הסביבה הוא פשע נגד היהודים הן מבחינה צבאית והן מבחינה פוליטית{{הערה|ראו הערה הבאה.}}.