איטליה הפשיסטית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור להצבא הצרפתי |
RimerMoshe (שיחה | תרומות) גלאצו צ'אנו ==> גליאצו צ'אנו |
||
שורה 119:
ב-[[8 בספטמבר]] [[1943]] נודע דבר הסכם הכניעה, כאשר הגנרל [[דווייט אייזנהאואר]] עשה לו פומבי בשידור רדיו. הגרמנים פלשו לצפונה של איטליה, ולמחרת נחתו בעלות הברית ב[[טאראנטו]] וב[[סאלרנו]]. באדוליו והמלך נמלטו אל [[ברינדיזי]] אל שטח שהיה כבוש בידי בעלות הברית. [[הצי המלכותי האיטלקי]] יצא את נמליה של איטליה, אל עבר [[מלטה]] שם נכנע לבעלות הברית. כעבור מספר שבועות של לחימה התייצב מצב בו מחזיקים הגרמנים בצפון איטליה, וב[[רומא]].
הגרמנים סיפחו לשטחם מספר מחוזות באיטליה, ובשטח שנותר הקימו [[ממשלת בובות]] בראשות מוסוליני, שמרכזה שכן בעיירה סאלו על שפת [[אגם גארדה]] באזור [[לומברדיה]]. ממשלת מוסוליני כינתה את עצמה [[הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית]], אך כונתה "הרפובליקה של סאלו". בתקופה זו לא היה מוסוליני, שכינה עצמו "ראש המדינה ושר החוץ" יותר מעושה דברם של הגרמנים, מעין גאולייטר של לומברדיה. סמכויותיו שאפו לאפס. עם זאת עדיין שמר בידו מספיק כוח על מנת לשפוט את מי שפעל להדיחו, בסדרת משפטים שכונו "משפטי ורונה" ולהוציא להורג את המקורבים לו ביותר בעבר, ביניהם חתנו, [[
בתקופה זו התקדמו בעלות הברית לאיטן, תוך לחימה קשה, דרך קווי הגנה מבוצרים והגנה דינאמית ויעילה של הגרמנים, בפיקודו של [[גנרל-פלדמרשל]] [[אלברט קסלרינג]]. ההתקדמות הייתה מלווה במעשי זוועה משני הצדדים, דוגמת [[האונס בלאציו (1944)]]. ממשלתו של באדוליו הייתה חסרת כל השפעה, ובמקומות אותם כבשו הציבו בעלות הברית משטר צבאי. בדצמבר [[1944]], לאחר כיבוש [[רומא]], הדיחו את באדוליו ומינו במקומו את [[איוואנואה בונומי]], ראש ממשלה בעבר, ומתנגד חריף ל[[פאשיזם]].
| |||