S-75 דווינה – הבדלי גרסאות

לאחר [[משבר מטוס הריגול U-2|נפילת מטוס הביון - U2 האמריקאי]] בשנת 1960, החל מאמץ [[מודיעין טכנולוגי|מודיעיני-טכנולוגי]] וטכני של צבא ארצות הברית להתמודד עם המערכת החדשה. באמצע שנות השישים הצליח צבא ארצות הברית להביא לירידה באפקטיביות של מערכת SA-2 באמצעות פיתוח טיל ה-[[AGM-45 שרייק]] אשר מתביית על שידור המכ"ם של המערכת ומשמיד אותה ובאמצעות פיתוח אמצעי [[לוחמה אלקטרונית]] על גבי מטוס [[B-66]] אשר יצר [[חסימה אלקטרונית]] והוציאה את מכ"ם ההרכשה של המערכת מכלל פעולה באופן זמני.

האפקטיביות של המערכת הלכה ופחתה עד שלקראת סוף שנות השישים היחס בין מספר הטילים ששוגרו ליירוטים מוצלחים הגיע לכ-30 טילים ליירוט.

במרוצת השנים ולאחר שנלמדו תכונות המערכת, פחתה עוד יותר אפקטיביות המערכת מאחר שבמטוסים הותקנו [[קולט אזהרות מכ"ם|קולטי אזהרות מכ"ם]] לגילוי שידור הפיקוד לטיל אשר התריעהתריעו לטייס על שיגור ואיפשרואיפשרו לו לבצע תמרון התחמקות מהטיל. לפי נתוני [[משרד ההגנה האמריקאי]], לקראת סוף [[מלחמת וייטנאם]] פחתה האפקטיביות ל - 1:100.