אאוגניוס הרביעי – הבדלי גרסאות

בינואר [[1438]] כינס אאוגניוס [[ועידה אקומנית]] בפרארה, במסגרתה [[נידוי (נצרות)|נידה]] את "מורדי ועידת בזל", שמצידה נידתה את האפיפיור עצמו. בתגובה אימץ [[שארל השביעי, מלך צרפת]] גרסה של מסקנות ועידת בזל שעירערו על סמכותו הכוללת של הכס הקדוש, אך עמדתו לא נתמכה על ידי שליטי [[אנגליה]], [[דוכסות בורגונדיה]], מילאנו, [[בוואריה]], [[כתר קסטיליה|קסטיליה]] ו[[ממלכת אראגון|אראגון]], שהסירו את תמיכתן מוועידת בזל. בנובמבר בחרה הוועידה את [[אמדאו השמיני, דוכס סבויה]] ל[[אנטי-אפיפיור]] שכיהן בשם פליקס החמישי. בתגובה הכיר אאוגניוס בטענתו של [[אלפונסו החמישי, מלך אראגון]] לכתר [[ממלכת נאפולי]] וצימק מאד את הכוחות הפוליטיים התומכים בוועידת בזל. מזכירו של פליקס החמישי, אנאה סילביו ברטולומאו פיקולומיני (לימים האפיפיור [[פיוס השני]]), נשלח כנציג של ועידת בזל לכינוס קיסרי שנערך ב[[פרנקפורט]] בשנת [[1442]] שם פגש את [[פרידריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]]. הקיסר, שהתרשם מפיקולומיני הציע לו לשמש כמזכירו בקנצריה הקיסרית בו[[וינה]]. בווינה זכה פיקולומיני לחסות ה[[קאנצלרקנצלר אוסטריה|קנצלר]] של הקיסר, קספר שליק. בהשפעת שליק עבר מהמחנה של האנטי-אפיפיור פליקס, שסיכויו להצליח נראו לו קלושים, למחנה תומכיו של האפיפיור אאוגניוס הרביעי והצליח לשכנע את הקיסר להצטרף לקואליציה שארגן האפיפיור ב-[[1444]] על מנת להביס את האימפריה העות'מאנית במסגרת [[מסע צלב]] חדש (בעקבות צעד זה זכה פיקולומיני לפטור מעונש כנסייתי על מעשיו בעבר בוועידת בזל, כולל על תפקידו בהכתרת האנטי-אפיפיור פליקס). למסע הצלב הצליח אאוגניוס לגייס שיתוף פעולה נרחב שכלל את [[ממלכת פולין (1385–1569)|ממלכת פולין]], [[ממלכת הונגריה]], [[קרואטיה באיחוד עם הונגריה|ממלכת קרואטיה]], [[כתר בוהמיה]], [[הדוכסות הגדולה של ליטא]], [[נסיכות ולאכיה]], [[נסיכות מולדביה]] ו[[מדינת המסדר הטבטוני]] ובסופו של דבר גם כוחות של [[האימפריה הרומית הקדושה]]. אולם קואליציה זו ניגפה ב[[קרב וארנה]] ([[10 בנובמבר]] [[1444]]) ומסע הצלב התפזר.