אאוגניוס הרביעי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת תבנית:Find a Grave בקישורים חיצוניים (תג) |
RimerMoshe (שיחה | תרומות) קאנצלר אוסטריה ==> קנצלר אוסטריה |
||
שורה 31:
באותה עת הוביל האפיפיור מדיניות של תמיכת [[מדינת האפיפיור]] במלחמתן של [[הרפובליקה של ונציה]] ו[[פירנצה]] ב[[דוכסות מילאנו]] בראשות [[פיליפו מריה ויסקונטי]], זאת בניגוד למדיניות העיר רומא, שכוננה [[רפובליקה]] קצרת ימים בראשות משפחת קולונה. בראשית יוני [[1434]] נמלט אאוגניוס מן הוותיקן. הוא הוברח באישון לילה, לבוש בגלימות [[נזיר]] [[המסדר הבנדיקטי|בנדיקטי]] לסירה שהובילה אותו על פני נהר ה[[טיבר]] ל[[אוסטיה (עיר)|אוסטיה]], שם אסף אותו כלי שיט לפירנצה, שם שהה עד לחתימת [[הסכם שלום]] ב[[פרארה]] באוגוסט [[1435]]. אז עבר ל[[בולוניה]], שם שהה עד אפריל [[1436]], כאשר ה[[קונדוטיירי]] (מפקד צבא שכיר) שלו, [[פרנצ'סקו ספורצה]] מוביל את הכיבוש מחדש של שטחי מדינת האפיפיור. באוגוסט 1436 החריב צבא האפיפיור את מעוזה של משפחת קולונה ב[[פלסטרינה (עיר)|פלסטרינה]], וסימן בכך את עליונות הוותיקן ומדינת האפיפיור על רומא העיר. אאוגניוס נאלץ להעביר את הוועידה שלו מפרארה לפירנצה בעקבות פרוץ [[מגפה]] בעיר (לפיכך היא נקראת לעיתים "ועידת פירנצה"). ביולי [[1439]] חתם על הסכם איחוד מחדש עם [[הכנסייה האורותודוקסית]] ובנובמבר חתם על הסכם דומה עם [[הכנסייה האפוסטולית הארמנית]], כל זאת על מנת להלחם בהתפשטותה של [[האימפריה העות'מאנית]]. ב-[[28 בספטמבר]] [[1443]] שב אאוגניוס לרומא בצעדת ניצחון, לאחר העדרות של כעשר שנים.
בינואר [[1438]] כינס אאוגניוס [[ועידה אקומנית]] בפרארה, במסגרתה [[נידוי (נצרות)|נידה]] את "מורדי ועידת בזל", שמצידה נידתה את האפיפיור עצמו. בתגובה אימץ [[שארל השביעי, מלך צרפת]] גרסה של מסקנות ועידת בזל שעירערו על סמכותו הכוללת של הכס הקדוש, אך עמדתו לא נתמכה על ידי שליטי [[אנגליה]], [[דוכסות בורגונדיה]], מילאנו, [[בוואריה]], [[כתר קסטיליה|קסטיליה]] ו[[ממלכת אראגון|אראגון]], שהסירו את תמיכתן מוועידת בזל. בנובמבר בחרה הוועידה את [[אמדאו השמיני, דוכס סבויה]] ל[[אנטי-אפיפיור]] שכיהן בשם פליקס החמישי. בתגובה הכיר אאוגניוס בטענתו של [[אלפונסו החמישי, מלך אראגון]] לכתר [[ממלכת נאפולי]] וצימק מאד את הכוחות הפוליטיים התומכים בוועידת בזל. מזכירו של פליקס החמישי, אנאה סילביו ברטולומאו פיקולומיני (לימים האפיפיור [[פיוס השני]]), נשלח כנציג של ועידת בזל לכינוס קיסרי שנערך ב[[פרנקפורט]] בשנת [[1442]] שם פגש את [[פרידריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]]. הקיסר, שהתרשם מפיקולומיני הציע לו לשמש כמזכירו בקנצריה הקיסרית בו[[וינה]]. בווינה זכה פיקולומיני לחסות ה[[
אאוגניוס המשיך בחתימת הסכמי איחוד עם כנסיות מזרחיות. ב-[[1443]] הגיע להסכם עם [[הכנסייה הסורית-אורתודוקסית]] וב-[[1445]] חתם הסכם עם ה[[מארונים]], שהוביל לקליטתם אל תוך [[נצרות מזרחית קתולית|הנצרות המזרחית קתולית]].
|