יהודה לנדא – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים)
שורה 4:
נולד ב[[גרובוביץ']] לרב יונה לנדא, אב-בית-הדין המקומי (נפטר בכ"א באב תרמ"ג). נישא לבתו של הגביר ישראל איסר ברוינשטיין, שפירנס את בני הזוג בשנות נישואיהם הראשונות. שנים ספורות לאחר נישואיו נשרפו נכסיו של חותנו ובהם גם הדירה שהקצה לבתו וחתנו, בשריפה זו נשרפה גם טיוטה מוקדמת של חיבורו ההלכתי. הוא איבד את משענתו הכלכלית ונאלץ לחפש משרה רבנית. בתחילה כיהן כרב בעיירה קאליס שברוסיה, ומאוחר יותר ב[[מוהילב]] שב[[פודוליה]] הרוסית. בתקופה זו כתב את [[מגנום אופוס|חיבורו הגדול]] על הלכות [[איסור והיתר]]. עיקר פרסומו בא לו עם מינויו בין [[1865]] ל-[[1867]] כרבה של העיר [[סדיגורה]] שב[[בוקובינה]], על שמה כונה, גם לאחר פטירתו, "רֶבּ לֵייבִּיש דֶער סַאדיגעֶרעֶר רב" (ר' לייביש, הרב מסדיגורה).
 
אף שהיה "[[התנגדות לחסידות|מתנגד]]" נבחר לתפקידו זה למרות השפעתו המוחלטת של הרבי הראשון מ[[חסידות סדיגורה|סדיגורה]], רבי [[אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה (הראשון)|אברהם יעקב פרידמן]], על מינויי אישי הציבור היהודי בעיר. לפי האגדה, כאשר הוצע שמו של הרב לנדא כמועמד למשרת רבנות העיר בפני הרביומאןהרבי ומאן דהו מבאי ביתו העיר כי הוא "מתנגד", הרבי הגיב: "סדיגורה צריכה רב, ור' לייביש הוא רב טוב. כל שאר הדברים אינם נוגעים"{{הערה|מ[[יידיש]]. לשונו במקור: סאדיגער דארף האבען א רב, אונד ר' לייביש איז א גיטער רב.}}. הוא החזיק במשרתו זו קרוב ל-35 שנה, עד פטירתו ב[[כ"ב בשבט]] [[ה'תר"ס]], [[22 בינואר]] [[1900]].
 
הוא היה נחשב אחד מגדולי פוסקי ההלכה בזמנו, אך לא נהג להשיב לשאלות הפונים אליו ולכן לא נדפסו [[שאלות ותשובות]] שלו. ספרו על [[שולחן ערוך]], חלק [[יורה דעה]], הוא מספרי היסוד בתחום זה, וספר הליקוט המקיף "דרכי תשובה" של הרב [[צבי הירש שפירא]], מצטט את כל פסקיו.