הסכם סייקס–פיקו – הבדלי גרסאות

בהתאם להסכם משנת 1920, הוקמה ועדת גבול בריטית-צרפתית שתפקידה היה לקבוע בדיוק את קויקווי הגבול ולסמנו בצורה ברורה בשטח. בראש הוועדה עמדו [[לויטננט קולונל]] [[סטיוארט פרנסיס ניוקומב|ניוקומב]] (בריטי) ולויטננט קולונל פולה (צרפתי). לוועדה הוענקו סמכויות רחבות לחרוג מקו הגבול שהותווה בהסכם הנ"ל, אם תנאי השטח ושיקולים מקומיים יצדיקו זאת. עם זאת, הופנו נושאים עקרוניים וחילוקי דעות לראשי שלטון המנדט בירושלים ובדמשק וגם לממשלות של שני הצדדים. עיצוב קו הגבול התבסס על כמה עקרונות: הצמדת קו הגבול לגורמי נוף בולטים, הקטנת השיבושים בחיים ובפעילות של האוכלוסייה בשטחי הספר, הימנעות מחציית אדמות כפרים לשני עברי הגבול, הימנעות מניתוק כפרים ממרכזים עירוניים. בגבול המזרחי בוצעו כמה שינויים משמעותיים. בהסכם המקורי נקבע שקו הגבול יחצה את הכנרת לאורכה, אך הוועדה קבעה שקו הגבול לאורך הקטע הצפון-מזרחי של ים כנרת ([[בקעת בית צידה]]) יעבור במרחק 10 מטרים מקו החוף. בחלק התיכון והדרומי של חופה המזרחי של הכנרת (הכפרים נוקייב ו: א-סמרה, שעל אדמותיהם הוקמו הקיבוצים [[עין גב]] ו[[האון]]),{{הערה|{{דבר|צבי אילן|'''הפרסים של עין גב'''|1983/05/06|ugUEaW49tUfUEMYQLCF0ksKJy9xOWA9XmCRegf2ijOQjfYctA8VJav355%2FusgbZaYw%3D%3D}}}} מכיוון שהקרקעות ברובן היו בבעלות [[עבאס אפנדי]] (מנהיג ה[[בהאים]] שהתגורר בחיפה),{{הערה|'''[[בהאים בעמק הירדן]]'''}}לכן, במרחק 2 ק"מ מדרום ל[[כורסי]], פונה הגבול מזרחה, ועולה על מתלול [[הגולן]], ולמרבית אורך מהלכו עד לעמק הירמוך, קו הגבול נמשך במרומי המתלול. בתמורה, הבריטים ויתרו על הפינה הצפון-מערבית של הגולן, שבה היו אדמות ששייכות ל[[אמיר]] מחמוד אל פאור שהיה אזרח של סוריה. הדו"ח של הוועדה אושר על ידי שתי הממשלות ב־[[7 במרץ]] [[1923]], אולם חלפה עוד שנה עד שקווי הגבול שהותוו, היו בפועל הגבולות הצפוני והצפון-מזרחי של ארץ ישראל.{{הערה| משה ברור, גבולות ישראל, הוצאת יבנה, תל אביב, 1988, עמודים 107-106}}