רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד – הבדלי גרסאות

למרות הקשיים האלה, הביא השגשוג הכלכלי של [[המאה ה-19]] לעלייה ב[[תוחלת חיים|תוחלת החיים]] ובגידול אוכלוסין בכל רחבי הממלכה, אך מחירי התוצרת החקלאית ירדו, ואירלנד, שהייתה בפריפריה של הממלכה, נהנתה בקושי מפירות התיעוש, וכלכלתה התבססה במידה רבה על גידול [[תפוח אדמה|תפוחי אדמה]].

משטר הקרקעות באירלנד בשנות הארבעים של המאה התשע עשרה היווה כשלעצמו בעיה חמורה. רבות מן האחוזות היו ממושכנות, כתוצאה מכישלונות חקלאיים קודמים. חוות רבות הוחכרו בדמי חכירה מופקעים, רבות מהן היו כה קטנות עקב החלוקה ליורשים עד שגם בשנים טובות נאבקו בעליהן כדי להתפרנס מהן. הן היו תלויות לחלוטין ב[[תפוח אדמה|תפוחבתפוח האדמה]], הירק היחיד בעל ערך תזונתי שניתן לגדל על אדמה זו. יתרה מכך, ניסיונות החקלאים להגדיל את פוריות אדמתם נתקלו באיום שהדבר יגדיל את ערך הקרקע ויגרום להעלאה של דמי החכירה ובסופו של דבר לנישולם מן הקרקע.

[[תפוח אדמה|תפוח האדמה]] הגיע לאירופה מ[[הרי האנדים]] שב[[אמריקה הדרומית]] ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]] והפך עד מהרה לגידול חקלאי מרכזי. אל אירלנד הוא הגיע ב-[[1650]] והפך ליבול העיקרי (משק [[מונוקולטורה|מונוקולטרי]]) שגידלו החוואים והאיכרים האירים (על אף שלא השיג את מעמדו העיקרי בתזונת האירים עד לשנת [[1780]]). זהו גידול המכיל [[פחמימות]] רבות, והוא קל מאוד לתִרבות ולגידול. אפילו חלקות אדמה קטנות יכלו לספק כמות [[קלוריה|קלוריות]] המספיקה לקיומה של משפחה וכן להאכלת [[חזיר הבית|חזירים]], ובכך ליצור מקור ל[[בשר (מזון)|בשר]] ולהכנסה נוספת. הדבר הביא לגידולה של האוכלוסייה החקלאית באירלנד. בתקופה שלפני הרעב הגדול היה מקובל באירלנד לערוך חריש ולאחריו לזרוע את השדה בזרעי תפוח האדמה. את יבולי השנים הבאות הבטיחו על ידי השארת אחוז מסוים מתפוחי האדמה טמונים באדמה. שיטה זו לא דרשה עישוב או [[השקיה]]. מסיבות אלו הפך תפוח האדמה לגידול דומיננטי באירלנד ולמקור מזון עיקרי באי האירי.

סכומים גדולים של כסף נתרמו על ידי ארגוני צדקה לאירים. ה[[אפיפיור]] [[פיוס התשיעי]], שלח כספים. המלכה [[ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת|ויקטוריה]] נתנה מהונה האישי סכום ששוויו כיום כ-70,000 [[אירו]], כמו כן פעלה{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.bbc.co.uk/ahistoryoftheworld/objects/j_RY4Ha6RDea3ae8rLv0pw|הכותב=|כותרת=Queen Victoria`s Crochet|אתר=The British Museum BBC|עמודים=|מידע נוסף=|תאריך=2014|שפה=אנגלית|תאריך_וידוא=29.8.2019}}}} המלכה לחבבלעודד עלאת האצולה הבריטית ועשירי בריטניה לקנות [[תחרה]] אירית שעד אז נחשבה פחות יפה מהתחרה הרקומה., אנשיםצכד רבים קנו בעקבותיה תחרה והרבהשפרנס משפחות קבלו פרנסת מה מכךרבות. מספר [[עמים ואףילידים כמהביבשת [[אמריקה|אינדיאנים]], ילידי אמריקה, שלחו כסף ודגנים, במעשה של נדיבות אשרתרומה זכורהזכורה באירלנד עד היום (בשנות התשעיםה-90 הוזכר המעשה על ידיהזכירה נשיאת אירלנד, [[מרי רובינסון]] את התרומה). למרות התרומות הרבות, היקף הרעב הכבד היה גדול כל-כך שצדקה לבדה לא הצליחה לפתור אותו.

באופן מוזר המשיכה אירלנד להיצמד לסמלים החיצוניים של השלטון הבריטי. הבוחרים האירים המשיכו להצביע לאחת משתי המפלגות הבריטיות הגדולות, השמרנים או הליברלים, על אף שהליברלים הם ששלטו בעת הרעב. בעת ביקוריה של המלכה ויקטוריה (שאירים בדורות מאוחרים יותר קראו לה "מלכת הרעב") קיבל העם האירי את המלכה בברכה חמה, ואספות פוליטיות המשיכו להסתיים בשירת ה[[הימנון]]ההמנון "[[המנון הממלכה המאוחדת|אלאלוהים, נצור את המלכה]]".