ערים בישראל – הבדלי גרסאות

בעת קיום מפקד האוכלוסין בשנת [[1931]] היו ב[[ארץ ישראל]] 22 ערים, הגדולות ביניהן היו [[ירושלים]] עם מעל 90 אלף תושבים (מהם מעל 51 אלף יהודים), [[יפו]] עם קרוב ל-52 אלף תושבים (מתוכם מעל 7,000 יהודים), [[חיפה]] עם מעל 50 אלף תושבים (מתוכם כ-16 אלף יהודים), [[חברון]], [[עזה]] ו[[שכם]] עם כ-17 אלף תושבים בכל אחת, כמעט כולם ערבים, ו[[לוד]] ו[[רמלה]] שהיו בהןבכל אחת כ-7611 אלף תושבים, רובם ערבים. שאר הערים היו [[חאן יונס]], [[באר שבע]], [[אל-מג'דל (אשקלון)|מג'דל]], [[בית ג'אלה]], [[בית לחם]], [[רמאללה]], [[טולכרם]], [[ג'נין]], [[נצרת]], [[בית שאן]], [[טבריה]], [[עכו]], [[שפרעם]] ו[[צפת]] שהיו קטנות יותר{{הערה|{{דואר היום||מפקד אוכלוסי הערים, 1931|1931/11/26|00102}}{{ש}}{{דואר היום||האוכלוסים בערי א"י לפי דתות|1931/12/27|00103}}}}. במפקד נמנו 46,100 תושבי [[תל אביב]] בין תושבי הערים, אף על פי שהכרזה רשמית על תל אביב כעיר הייתה רק בינואר 1934. ב-1937 נוספה [[פתח תקווה]] למניין ערי הארץ. מעבר לכך, נותר מספר הערים יציב עד סיום [[המנדט הבריטי]]{{הערה|{{דבר|א. בן חיים|הבחירות לעיריות הערביות|1946/11/04|00207}}}}.