סנהדרין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שחזור לגרסה 27129187 מ־19:11, 24 בינואר 2020 מאת כ.אלוןכפילות
אין תקציר עריכה
שורה 17:
ב[[תורה שבעל-פה]], "המקום אשר יבחר ה'" מתפרש כ[[בית המקדש]] שב[[ירושלים]], והסמכות ההלכתית שהייתה שם בתקופת חז"ל היא הסנהדרין שישבה ב[[לשכת הגזית]] שב[[העזרה|עזרת]] [[בית המקדש השני|בית המקדש]], ושאבה את סמכותה ממקום זה. לכן, כאשר הסנהדרין אינה יושבת שם היא מאבדת את סמכותה{{הערה|כך למשל דרשו: {{ציטוטון|'ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא' – מלמד שהמקום גורם|{{בבלי|עבודה זרה|ח|ב}}}}.}}.
 
חז"ל פירשו שעונש המוות מתייחס למקרה של "[[זקן ממרא]]" – אחד מן החכמים ה[[סמיכהסמיכת לרבנותזקנים|סמוכים]] שאינו מקבל את הסמכות העליונה של הסנהדרין, ו[[פסק הלכה|מורה הלכה למעשה]] בניגוד לדבריה.
 
== דירוג בתי הדין ותפקידיהם ==
שורה 71:
לאחר ביטול הסנהדרין, היו ניסיונות שונים במהלך השנים לחדש את הסמיכה ואת הסנהדרין.
 
במחצית השנייה של המאה הי"א לסה"נ הפכה [[חיפה]] למרכז יהודי חשוב ליהודי הגליל, לאחר שישיבתש[[ישיבת ארץ ישראל (ימי הביניים)|ישיבת גאון יעקב]] בראשותו של ר' [[אליהו הכהן גאון]] גלתה מירושלים לצור, וחיפה נבחרה כמרכז הסמלי לריבונות הגאונות הארץ-ישראלית בראשות ר' אליהו הכהן. באירוע רב רושם שנערך בחיפה בהושענאב[[הושענא רבה]] בשנת[[ד'תתמ"ג]] ([[1082]]) לסה"נ קידשהכריז ר' אליהו הכהן אתעל לוח השנה של אותה שנה, חידש את הגאונות והסמיךו[[סמיכת זקנים|הסמיך]] 'חברים בסנהדרין הגדולה'. תיאור המאורע המופיע במגילתב[[מגילת אביתר]], שחוברה בידי [[רב אביתר גאון|אביתר]] בנו של ר' אליהו הכהן ונמצאה בגניזהב[[הגניזה הקהירית|גניזה הקהירית]], מספר על הגעתו של ר' אליהו הכהן לחיפה "לקדש את השנה, וחידש את הגאונות ואת הסמיכה בבית הוועד נגד כל בני ישראל, וישם אלות נמרצות וקללות נחרצות על כל חולק ומפליג ועל כל גוזל ומשיג גבולין, וכתוב בספר התקנה והסמיכה, וחותם ידו ויד כל החכמים בו". אך למרות אירוע חשוב זה המצביע על חשיבות המקום בעיני יהודי ארץ ישראל, הביא [[מסע הצלב הראשון|הכיבוש הצלבני]] בשנת 1100 לחורבן היישוב היהודי בחיפה, ור' [[בנימין מטודלה]] העוברשעבר בה בסביבות 1170 לסה"נ [ד"א תתק"ל] כבר לא הזכיר קהילה יהודית במקום.
 
קרוב לחמש מאות שנים מאוחר יותר הוביל [[מהר"י בירב]] ניסיון נוסף לחידוש הסמיכה. מהר"י בירב סמך, על פי שיטתו, ארבעה חכמים, שסמכו חכמים נוספים, אך לא התיימרו לחדש את הסנהדרין. בניסיונות חידוש הסנהדרין המאוחרים יותר לא נסמך בפועל איש. מהר"י בירב, וכן הבאים אחריו, נתלו במה שכתב ה[[רמב"ם]] ב[[פירוש המשנה לרמב"ם|פירושו למשנה]]{{הערה|על {{משנה|סנהדרין|א|א|ללא=שם}}}}, וגם בהלכות סנהדרין שב[[משנה תורה]]: "שאם יסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם, הרי אלו סמוכים ויש להם רשות לדון דיני קנסות ולסמוך חכמים אחרים"{{הערה|{{רמב"ם|שופטים|סנהדרין והעונשין המסורין להם|ד|יא}}}}.