משה סבוראי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
|||
שורה 14:
בשנת [[1935]] נסע ל[[וינה|ווינה]] לרגל הקמת [[הסתדרות ציונית חדשה]] (הצ"ח) בראשות [[זאב ז'בוטינסקי]]. בדרכו לשם פעל בשליחות ה[[אצ"ל]] להקמת סניפים ב[[פולין]]. בתקופת [[מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט]] היה פעיל במסגרת האצ"ל בחיפה. ב-[[1939]] נעצר וישב ב[[כלא עכו]] ביחד עם [[דוד רזיאל]] למשך 6 חודשים.{{הערה|{{דבר||שוחרר|1939/07/02|00804}}.}} כחודש לאחר שחרורו נולדה בתם של משה וטובה, חרות.
לאחר הפילוג ב[[אצ"ל]] בשנת [[1940]] על רקע פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] ושאלת הפסקת הפעילות נגד הבריטים, הצטרף לקבוצתו של [[אברהם שטרן (יאיר)]], שנקראה בתחילה "האצ"ל בישראל" ובהמשך "לוחמי חירות ישראל" (לח"י), ושימש אחראי על המודיעין בארגון. סבוראי עזב את עבודתו כמורה והתמסר לפעילות המחתרת. בעקבות הפילוג החל מצוד נרחב של השלטון הבריטי אחר אנשי הלח"י שפרשו מהאצ"ל ומנו אז כמה עשרות בודדות. ב-[[22 במאי]] [[1941]] נעצר סבוראי על ידי המשטרה הבריטית ב[[תל אביב]] ונשלח ל[[מחנה המעצר
ב-[[27 בינואר]] [[1942]] שהה סבוראי בדירה ב[[רחוב דיזנגוף]] 30 שבה נורו ארבעה מחברי הלח"י על ידי אנשי הבולשת הבריטית בראשות הקצין [[ג'פרי מורטון]]. שנים מהם, אברהם אמפר וזליג ז'ק, נהרגו מפצעיהם ואילו [[יעקב אליאב]] וסבוראי שנפצעו נתפסו והועמדו למשפט.{{הערה|{{דבר||4 אנשי כנופיה נפצעו בשעת חיפוש ונעצרו|1942/01/28|00109}}}} כעבור שבועיים, ב-[[12 בפברואר]] נורה אברהם שטרן בדירתו של סבוראי על ידי ג'פרי מורטון ומת.{{הערה|{{דעת|[[יהודה לפידות]]|daat/history/lapidot/14a-2.htm|'''לידתה של מחתרת''' - האצ"ל בישראל (לימים הלח"י)}}.}} גופתו הובאה לחדר המתים של בית החולים הממשלתי שבו שכבו סבוראי ואליאב והם נקראו לזהות את הגופה. סבוראי ואליאב הואשמו בהחזקת נשק ואמצעי לחימה ונידונו ל[[מאסר עולם]] שהומר בהמשך ל-10 שנות מאסר.{{הערה|{{דבר||יעקב ליבשטיין ומשה סבוראי למאסר עולם|1942/04/29|00117}}; {{דבר||הוקל דינם של סבוראי ולבנשטיין|1942/06/02|00402}}.}} את מאסרו ריצה בכלא עכו וב[[בית הסוהר המרכזי בירושלים]] שממנו [[בריחת 12 אסירי המחתרות מבית הסוהר המרכזי בירושלים|ברח ביחד עם 11 מחבריו]] בראשית שנת [[1948]].{{הערה|[http://www.lehi.org.il/?id=51 הבריחה מירושלים - עדותו של סבוראי], באתר הלח"י}}
שורה 20:
לאחר הקמת המדינה התקשה למצוא עבודה כמורה ולכן שימש כנהג בחברת "[[אגד]]". בשנת [[1957]] הוסמך כ[[עורך דין]].{{הערה|{{מעריב||הוסמכו 64 עורכי דין|1957/12/02|00110}}.}} ב-[[1981]] נמנו משה וטובה סבוראי עם מייסדי היישוב [[שקד (יישוב)|שקד]] בצפון [[השומרון]].{{הערה|[http://www.shaked81.co.il/loadedFiles/shaked%20newspaper.pdf 30 שנה לשקד]}}
לאורך השנים היו שהאשימו את סבוראי בגרימת מותו של מנהיג הלח"י, אברהם שטרן, וטענו כי פליטת פה שלו בעת ששכב בבית החולים תחת השגחת שוטרים בריטים היא שחשפה את מקום מחבואו. סבוראי עצמו דחה טענה זאת בתוקף ואף ניהל שורה של משפטי [[דיבה]] נגד חברו ללח"י, [[אנשל שפילמן]], נגד העיתון "[[מעריב]]" ונגד [[ארכיון צה"ל]].{{הערה|{{הארץ||פשרה בין איש הלח"י לארכיון צה"ל|1.885739|2 ביוני 2003}}{{ש}}{{פס"ד עליון|קישור=00086060.J04|סוג=ע"א|עותר=משה סבוראי|משיב="מעריב" - הוצאת מודיעין בע"מ ואחרים|ניתן ב=21 בפברואר 2002}}{{ש}}{{גלובס|צבי נח|ככה לא בונים הנמקה|567188|3 במרץ 2002}}{{ש}}{{העין השביעית|איתן להמן|דיבה חוזרת|37314|1 במרץ 2001}}}} הטענה שסבוראי תרם בחוסר זהירות לאיתורו של שטרן שבה ועלתה בשנת 2020 מפי עו"ד נתן רון, דוקטורנט ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית]].{{הערה|{{הארץ|עופר אדרת|מחקר: השופט טעה, מפקד הלח"י נרצח בעקבות פליטת פה|1.8559728|21 בפברואר 2020}}}}
סבוראי נפטר בביתו בשקד ב-[[6 בדצמבר]] [[2011]] ונטמן בבית העלמין בחיפה בחלקת יוצאי המחתרות. אשתו טובה נפטרה ב-31 במרץ 2013, בגיל 97.{{הערה|{{ynet||הלכה לעולמה לוחמת הלח"י, טובה סבוראי, שבדירתה נתפס אברהם שטרן|4362554|31 במרץ 2013}}}} לבני הזוג סבוראי שלושה ילדים: חרות, סמדר ויאיר.
| |||