אהרן דוד גורדון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 33:
גורדון עמל בעבודה קשה בגן הירק ובכרם ביום, ובכתיבה הגותית בלילה. הוא לא הסכים לקבל [[שכר סופרים]] על מאמריו ועל הוראתו, כיוון שסירב "לעשות את התורה קרדום לחפור בה". חברים רבים מ[[חוות כנרת]] ומקבוצת [[דגניה א'|דגניה]] נהגו להתייעץ אתו על ענייניהם האישיים, גדולים כקטנים. כמה מהמכתבים שכתב לחבריו באותה עת נהיו ברבות הימים ל[[נכס צאן ברזל]] בתרבות הציונית. כך למשל התכתבותו עם [[רחל המשוררת]], שהתלבטה אם לצאת ללימודי [[חקלאות]] ב[[צרפת]], ופנתה אליו במכתב לו צירפה את שירה [[s:הלך נפש|הלך נפש]]. במכתב התשובה ניסח גורדון את השיר [[s:לכי בשבילך|לכי בשבילך]] לרחל.{{הערה|שם=צמרת}}
 
גורדון היה איש מאמין ו[[דתי]]ושומר מצוות רוב ימיו, ורק בסוף ימיו פרק את עול המצוות המעשיות ונשאר נאמן רק לקיום [[מצוות לא תעשה]], במוצאו בעשייה וביצירה מתוך התכוונות חלופה למצוות שסר חינן בעיניו. החל משנת [[1908]] ועד מותו, פרסם גורדון מאמרים ביקורתיים רבים על סוגיות היישוב בעיתונות [[תנועת העבודה]]. באותן שנים כתב גורדון גם מאמרים [[פילוסופיה|פילוסופיים]], כגון מאמרו הנודע: 'האדם והטבע'. בשנת [[1915]] הצטרף לקבוצת [[דגניה א']], בה חי עד סוף ימיו.
 
א"ד גורדון נפטר בדגניה א' ב-22 בפברואר [[1922]], בגיל 66, מ[[סרטן הגרון|גידול סרטני]] שפשה בגרונו. נקבר בבית הקברות של דגניה א'.{{הערה|שם=צמרת}}