קולה של אמא – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון משני |
יש צורך לציין שהחיילים שבבסיסים שניידת השידור של התוכנית מבקרת, מתפקדים כקהל בתוכנית, כדי שמי שמאזין לתוכנית ידע למה שומעים מחיאות כפיים וצחוקים בתוכנית בדומה לתוכנית אירוח בטלוויזיה. |
||
שורה 1:
[[קובץ:Flickr_-_Israel_Defense_Forces_-_"A_Mother's_Voice"_IDF_Radio_Show_Photographed_by_Sgt._Lior_Ziv.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפגש של אם ובנה במהלך התוכנית]]
'''קולה של אמא'''
במסגרת התוכנית עולות לשידור אמהות של [[חייל]]ים ומספרות על בניהן או בנותיהן, על המסלול הצבאי של ילדיהן, על תחביביהם ועל המשפחה, על הקושי האישי שלהן ועל הפחדים שלהן.
מבנה התוכנית אינו מקורי ל[[ישראל]] ויובא מ[[גרמניה]], שם הייתה תוכנית רדיו בה קישרו אמהות עם בניהן ה[[שוטר]]ים, ה[[כבאי]]ם וגם החיילים דרך הרדיו. כש"יובאה" התוכנית לישראל היא עברה שינויים נדרשים בפורמט והייתה להצלחה עוד בתקופת [[אלכס אנסקי]] ו[[אהוד גרף]]. בתחילה, דיברו בכל שבוע עם 4 אמהות ולא יצרו קשר עם החיילים בשטח, אך באמצע [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות התשעים]] הועלה הרעיון לשלוח בכל שבוע ניידת שידור אל החיילים בשטח אשר מהווים קהל בתוכנית, ומאז מבוצע הרעיון בהצלחה. מגישי התוכנית מגיעים באמצעות ניידת השידור של התוכנית לכל חלקי ישראל על מנת להביא את קולות החיילים, גם מהנקודה הרחוקה ביותר בה הם נמצאים. המגישים מאפשרים ל[[לוחם|חיילים הקרביים]] לספר קצת על ההווי הצבאי, ומחלקים פרסים לחיילים אותם הם מבקרים.
בתקופות של אירועים מיוחדים הפוקדים את המדינה גם מערכת התוכנית מתגייסת למען החיילים והתושבים. בתקופת [[מלחמת לבנון השנייה]] בשנת [[2006]] קיבלה התוכנית משמעות רבה ובלטה בקרב תוכניות הרדיו. החל מדצמבר [[2010]] משודרת התוכנית גם ב[[ערוץ 2]], במסגרת שידורי [[הטלוויזיה החינוכית]].
| |||