לסיה אוקראינקה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תיקון עובדתי
עוד כמה מלים על מחזה שלה
שורה 10:
בשנת [[1879]], כשהייתה בת תשע, כתבה אוקראינקה את שירה הראשון - '''התקווה''' (''Надія'') - שנכתב בתגובה לחדשות על גורלה של דודתה אולֶנה אנטוניבנה קוסא'ץ (מנישואים: טסלנקו-פּריחודקו), אשר נידונה ל[[הגליה|גלות]] בעקבות השתתפותו בתנועות פוליטיות נגד ה[[אוטוקרטיה]] ה[[צאר]]ית של רוסיה. בתקופה זו עברה משפחתה לעיר [[לוצק]] ודודה תמך בהחלטתה ללמוד שירים ו[[סיפור עם|סיפורי עם]] אוקראיניים, כמו גם את ה[[ביבליה#הקאנון הנוצרי|ביבליה]].
 
בגיל 13 פרסמה אוקראינקה את השיר "שושנת העמק" או "חבצלת העמק". השיר התפרסם בכתב העת זוריה שיצא לאור ב[[לבובלביב]]. בגיל 17 ארגנו אוקראינקה ואחיה קבוצת ספרות, ששמה למטרה את פיתוחה של הספרות האוקראינית ותרגום קלסיקות זרות לשפה האוקראינית. אחת מהיצירות שתרגמו הייתה "ערבים בחווה ליד דיקאנקה" של [[ניקולאי גוגול]]. בשנת [[1893]] התפרסם אוסף השירה הראשון של אוקראינקה. היות שפרסומים בשפה האוקראינית הוצאו מחוץ לחוק בתחומי האימפריה הרוסית, פורסם ספרה רק בתחומי [[האימפריה האוסטרו-הונגרית]] (מערב אוקראינה) והוברח באופן לא חוקי ל[[קייב]].
 
[[קובץ:Lesya_Ukrainka.jpg|שמאל|ממוזער|187px|פסלה של לסיה אוקראינקה בקמפוס [[אוניברסיטת ססקצ'ואן]], [[קנדה]]]]
 
אוקראינקה חלתה ב[[שחפת]], ומחלתה גרמה לה לעזוב את אוקראינה בחיפוש אחר מקום צחיח יותר. כתוצאה מכך, היא ביקרה וחיה במקומות רבים בעולם, בעיקר באזורי חוף [[הים התיכון]]. היא אהבה לחוות תרבויות אחרות, כפי שניתן להבחין בעבודתה "ההיסטוריה העתיקה של העמים האוריינטלים", שבמקור נכתב עבור קרובי משפחתה הצעירים. הספר פורסם ב[[לבוב]]בלביב ו[[איוון פרנקו]] היה מעורב בפרסומו. אוקראינקה כתבה דרמות ושירים אשר הכילו התייחסויות רבות לתרבות ולהיסטוריה של העם האוקראיני.
 
בגיל 26 פגשה אוקראינקה פקיד מ[[מינסק]], אשר שהה ב[[יאלטה]] לצורך טיפול במחלתו. היא התאהבה בו והשניים חיו יחד משך כארבע שנים, עד למותו. בתקופה זו היא כתבה שירים רבים על אהבתם, שחלקם לא פורסמו.
 
אוקראינקה התנגדה באופן פעיל לשלטון הצארי הרוסי, והייתה חברה בארגון [[מרקסיזם|מרקסיסטי]]. בשנת [[1902]] היא תרגמה את [[המניפסט הקומוניסטי]] לאוקראינית. בשנת [[1907]] היא נאסרה על ידי המשטרה הצארית ונותרה תחת מעקב לאחר שחרורה. בשנת [[1907]] נישאה אוקראינקה ועברה לגור ב[[חצי האי קרים|קרים]] ולאחר מכן ב[[גאורגיה]]. בשנת [[1911]] היא פרסמה את המחזה "שיר היער" (הוא תורגם ל[[אנגלית]] והועלה על הבמה על ידי [[וירלאנה טקאץ']]). במחזה קצרצר שחיברה בשם "בִּשְבִי בָּבֶל", היא מתארת ויכוח אידאולוגי בין יהודי בבל הגולים על היחס הראוי לגולה ולביטוי הרוח הלאומית; המחזה התקבל כאלגוריה נוקבת על מצב התרבות האוקראינית תחת עול האימפריה הרוסית.
 
אוקראינקה הלכה לעולמה ב-[[1 באוגוסט]] [[1913]] בעיר [[סוראמי]] שב[[גאורגיה]] כתוצאה ממחלת השחפת{{הערה|[http://britishlibrary.typepad.co.uk/european/2013/08/lady-on-banknotes.html לסיה אוקראינקה באתר www.bl.uk]}}. תרומתה לעם האוקראיני מודגשת רבות במקומות רבים בעולם, אך בעיקר באוקראינה, שם הוקמו פסלים רבים בדמותה ורחובות רבים נקראו על שמה. קהילות אוקראיניות ברחבי העולם מזכירות את ייחודה ב[[מונומנט]]ים, בספרים, בשמות רחובות וב[[בול]]ים.