בדלנות כורדית באיראן – הבדלי גרסאות

התבוסה של רפובליקת מהאבאד הביאה למכה קשה לתנועה הלאומית הכורדית באיראן ולמעשה עד שנות ה-70 הייתה מעט מאוד פעילות. אומנם באמצע שנות ה-60 פרצו מספר מרידות כורדיות שבטיות בתמיכת [[המפלגה הדמוקרטית הכורדית של איראן]] שקראו לאוטונומיה כורדית, אך אלה נחלו כישלון ולחץ איראני קשה הופעל כנגד כל פעילות כורדית לאומית. השינוי הגדול בא עם [[המהפכה האיראנית]] שפרצה בשנת 1979. עם נפילתו של [[מוחמד רזא שאה פהלווי]], [[המפלגה הדמוקרטית הכורדית של איראן]] החלה גישושים עם ההנהגה האיסלאמית החדשה לקיום קונפדרציה באיראן עם הענקת זכויות למיעוטים לרבות אוטונומיה. למרבה האכזבה של המפלגה הכורדית, התגובה הייתה שלילית והחלטית וכל ניסיון כורדי לאוטונומיה בדרכי שלום היה לאכזבה - מה שהביא לפרוץ המאבק האלים.{{הערה|איראן 2007, ניתוח גאואסטרטגי. עמ' 59. "בתקופת השאה תבעו הכורדים אוטונומיה, ומשלא צלח הדבר הם תמכו במהפכה האיסלאמית בראשות חומייני, בתקווה שהוא ייענה לדרישותיהם. משהתאכזבו גם מזה, ניצלו הכורדים את חולשתה של הרפובליקה הצעירה ופתחו במאבק אלים."[http://web.hevra.haifa.ac.il/~ch-strategy/images/publications/iran_2007.pdf]}} כבר בחודש מרץ 1979 החלו עימותים באזורים כורדיים המערביים של איראן, אך יש לציין שאותה עת [[המפלגה הדמוקרטית הכורדית של איראן]] נשארה כמעט לבד אל מול השלטון המרכזי - הרבה מנהיגים שבטיים ובעיקר כורדים שיעים הביעו נאמנות מוחלטת לשלטון האיראני החדש ועברו לצד המפלגה האיסלאמית. דיכוי המרד הכורדי הייתה המשימה הראשונה של משמרות המהפכה.{{הערה|[http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/405/629.html]}} הקרבות בין הכורדים למשמרות המהפכה התנהלו במהלך כל קיץ 1979 וערים שלמות עברו בין הכוחות הלוך וחזור. עיקר הקרבות התנהלו ב[[מחוז כורדיסטן]] האיראני, כאשר יתר המחוזות עם אוכלוסייה כורדית (כולל מערב אזרביז'אן) נשארו שקטים יחסית. עם פרוץ [[מלחמת איראן-עיראקאיראן–עיראק]], הכוחות האיראניים כבר היו עם ידם על העליונה במאבק נגד לאומנים כורדים, אך הפלישה העיראקית גרמה להפניית כוחות איראניים לחזית העיראקית וכתוצאה לעיכוב רב במיגור ההתנגדות הכורדית. למעשה, התקלויות באזור המחוז כורדיסטן המשיכו עד שנת 1983, אז נסוגו אחרוני נאמני המפלגה הכורדית מהמדינה.