תסמונת וולף–פרקינסון–וייט – הבדלי גרסאות

הפרעת הקצב הנפוצה ביותר שעשויה להתרחש כתוצאה מנוכחותו של סיב ההולכה הפתולוגי היא AVRT -{{כ}} Atrioventricular reentrant tachycardia. במסגרת הפרעה זו נוצר מעגל ריאנטרי (כניסה מחדש) המערב את שני מסלולי ההולכה - קשר הפרוזדור והחדר וסיב ההולכה הפתולוגי, וגורם בכך לטכיקרדיה. הטיפול בהפרעת קצב זו תלוי בהסתמנות הקלינית של החולה. במידה והחולה מציג סימני אי-יציבות כמו [[תת לחץ דם]], ירידה ברמת ההכרה או [[בצקת ריאות]], יבוצע לרוב [[היפוך חשמלי]] שתפקידו לשתק את כל המוקדים החשמליים בלב ולהכניסם לתקופה רפרקטורית, כך שהקוצב הראשי יוכל לחזור לפעילות. במידה והחולה אינו מציג סימני אי-יציבות, יטופל לרוב באמצעות תרופות המעכבות את ההולכה בקשר הפרוזדור והחדר כמו [[אדנוזין]], [[חוסמי תעלות סידן]] ועוד.

תפקידו של קשר הפרוזדור והחדר הוא להגן על חדרי הלב מקצבים עלייתיים מהירים, על מנת למנוע פגיעה בתפוקת הלב. סינון זה מתאפשר בשל היותו של קשר הפרוזדור והחדר מסלול ההולכה היחיד בין העליות לחדרים ובשל תכונותיו הייחודיות של הקשר הגורמות להאטת ההולכה דרכו ובכך לסינון חלק מהדחפים החשמליים. כאשר חולה הסובל מתסמונת וולף–פרקינסון–וייט חווה התקף של הפרעת קצב מסוג [[פרפור עליות|פרפור]] או [[רפרוף עליות]], עלולים הדחפים החשמליים המהירים שמגיעים מהעליות, לעבור אל החדרים דרך סיב ההולכה הפתולוגי ובכך לעקוף את קשר הפרוזדור והחדר. כתוצאה מכך עלול פרפור או רפרוף עליות לגרום להפרעות קצב חדריות מסכנות חיים כמו [[טכיקרדיה חדרית]] או [[פרפור חדרים]].