ירחמיאל לוקאצ'ר – הבדלי גרסאות

נולד ב[[טשקנט]] שב[[האימפריה הרוסית|אימפריה הרוסית]], וגדל בבית מסורתי ו[[ציונות|ציוני]]. בשנת [[1913]], בגיל 15, הגיע ל[[טיול]] ל[[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|פלשתינה]], הודיע להוריו שהוא נשאר ב[[ארץ ישראל|ארץ]] והחל ללמוד ב[[הגימנסיה העברית "הרצליה"|גימנסיה הרצליה]]. בשנת [[1917]] ביקר [[ג'מאל פאשה]] בגימנסיה והציע לצעירים להתגייס ל[[צבא האימפריה העות'מאנית|צבא הטורקי]]. לוקאצ'ר התנדב ושירת בצבא כ[[טירונות (צבא)|מדריך טירונים]] ו[[מתורגמן]]. בתום המלחמה שב ארצה לסיים את לימודיו. הוא התקבל לארגון "[[השומר]]", שהיה בשלבי פירוק, ובשנת [[1921]] הגיע ל[[קיבוץ]] [[כפר גלעדי]].

 

 

בכסף שהוחרם השתמשו לבניית [[סליק]] נשק גדול בכפר גלעדי, ונרכש [[נשק]] רב ו[[תחמושת]] בארץ ובחו"ל. בשנת [[1924]] נשלח לוקאצ'ר ל[[רפובליקת ויימאר|גרמניה]] לרכוש נשק וללמוד באקדמיה הצבאית. בשהותו בגרמניה נתפס לרעיון ה[[קומוניזם]]. בשובו ארצה ארגן מספר [[קורס]]ים לאימון צבאי לחברי הקיבוץ. בגלל התקרבותו לקומוניזם הוא סולק מכל תפקיד בקיבוץ, עזב עם משפחתו ל[[תל אביב]] והתחבר ל[[המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה|מפלגה הקומוניסטית של פלשתינה]] (פ.ק.פ). הוא קשר קשרים עם [[ערבים]], דיבר [[ערבית]] וסייר ב[[ארצות ערב]] והעביר נשק ל[[דרוזים]] במלחמתם ב[[צרפת]]ים. ב[[מאורעות תרפ"ט]] היה בצד הערבי. בשנת [[1930]] נלכד על ידי הבריטים ב[[עבר הירדן]], אך בהשתדלות חבריו, שזכרו לו את חסד נעוריו, הסכימו הבריטים לשחררו, בתנאי שיעזוב את הארץ עם משפחתו.